שלטי הגיבורים על ברכות י.

הרא"ש ס"פ היה קורא הביא כל מה שבעמוד ובסוף כתב אבל התוס' כתבו דליכא אבלות מדאורייתא כלל אע"ג דאנינות יום ראשון מן התורה אנינות לחוד ואבילות לחוד והאסור בזה מותר בזה והאסור בזה מותר בזה והא דאונן אסור ביום א' מן התורה היינו לענין אכילת קדשים כדאיתא בזבחים פרק טבול יום ולענין אכילת מעשר דכתיב לא אכלתי באוני ממנו ועוד החמירו בו מדרבנן לאוסרו בדברים המפורשים בריש פרק מי שמתו בעוד שלא נקבר מתו אבל אבילות לא מצינו בשום מקום שנוהג ביום ראשון מן התורה והכי תנן בסנהדרין איו הקרובים מתאבלין אלא אוננין אלמא משמע דאנינות ואבילות תרי ענינים נינהו והאריך בזה ע"ש:

רב האי וגאונים פליגי על זה וסברי דכל שבעת ימי אבלות הם דאורייתא והתוס' וסמ"ג ואשר"י סברי דליכא אבילות כלל דאורייתא אלא אנינות ומיימוני וה"ג סבירא להו כדברי רבינו: כתב סמ"ג ומשנקבר המת אפילו נקבר ביום המיתה נהגו העם לבטל האנינות אע"פ שלקדשים אינו בטל כל היום אע"פ שנקבר המת והורה ר"י ז"ל על אחד שמת ותפסו המושל ולא הניח לקוברו כמה חדשים שאין אנינות חלה על הקרובים שאין מוטל עליהם לקוברו וכן אם האונן בבית האסורין מותר לאכול בשר ולשתות יין כיון שאין מוטל עליו לקוברו:

ור"ח והרא"ש פליגי בזה ואמרי דאינו רשאי להחמיר על עצמו ומיי' וטור ומהר"ם פסקו כרבינו:

וכ"ש דהאידנא שאפי' שאר כל אדם אין יכולין לכוין שאין כל כך חילוק בין חתן לשאר כל אדם וכן כתב הרב רבי מאיר מרוטנבורג שלא אמרו לפטור חתן אלא בזמן הראשונים שהיו מכוונין אבל עכשיו אפי' שאר אדם אינו יכול לכוין: