שלטי הגיבורים על ברכות מג.

לשון ריא"ז יחיד שנעשה לו נס במקום ידוע כל זמן שפוגע באותו מקום מברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה ואם נעש' לו נס בשני מקומות כשפוגע בא' מהן מברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה ובמקום פלוני וא"צ לברך על נס של יחיד אלא הוא לבדו אבל על נס של רבים חייב כל אדם לברך:

בשאר הפוסקים לא גרסינן כבעמוד ולפי גירסת רבינו ורב האי כתב הטור דלאו דוקא בנו ובן בנו אלא כל יוצאי ירכו:

ועל כל חולי מברך הגומל ובאשכנז ובצרפת אין מברכין כשהולך מעיר לעיר רק כשהולך במדברות וכיוצא בזה וכן לענין חולה כתבו התוס' דאין מברך על מיחוש ראש או מעים אא"כ נפל למשכב וכן כתב המרדכי. ומיימון וסמ"ג והרא"ש וטור כתבו דמברך בכל הדרכים ובכל החלאים וכן יש בערוך: לשון ריא"ז ונראה בעיני שכל הנצול מכל דבר סכנה צריך להודות כמו אלו הארבעה כמבואר בקונט' הראיות:

כתבו התוספות דבעינן תרוייהו שיהיו עשרה וגם תרי רבנן דהיינו בין הכל י"ב לכתחלה ויש להקשות על דבריהם וכתבתי בספר המחלוקות בס"ד ומיי' וסמ"ג כתבו כרבינו דסגי י' בין הכל:

הרא"ש מסיים הלשון כך מתקיף לה רב אשי ואימא בי עשרה ותרי רבנן קשיא וכיון דלא איפשיטא לן לחומרא בעינן תרוייהו ורב אלפס ז"ל לא כתב כן: ונהגו באשכנז ובצרפת שאין מברכין ברכת הגומל כשהולכין מעיר לעיר דסבירא להו שלא הצריכו להודו' אלא הולכי מדברות דשכיחי ביה חיות ולסטים והא דאמרי' בירושל' כל הדרכים בחזקת סכנה לא אמרו אלא לענין תפלת הדרך בלבד שבכל הדרכים צריך אדם לבקש על נפשו אבל ברכת הגומל במקום תודה נתקנה וכן כתב ה"ר יוסף ז"ל דוקא חולה שנפל למטה אבל אם חש בראשו או במעיו אין צריך לברך אבל בערוך משמע אפי' חש בראשו ובמעיו עכ"ל:

לשון ריא"ז ונראה בעיני שאם רצה אדם להודות ולברך הגומל על אוהבו ועל קרובו שהוא כואב עליו הרשות בידו כמבואר בקונטרס הראיות:

כתב הרא"ש וכגון שהיה באותה ברכה שם ומלכות כגון דאמרו בריך רחמנא מלכא דעלמא כדתנן לעיל גבי בנימין רעיא כריך ריפתא ע"כ:

לשון ריא"ז והמנהיג עצמו ברבנות בד"א בצינעא אבל בפרהסיא כגון נשיא שנוהג נשיאותו ברבים מותר כמו שביאר רבינו חננאל ובילמדנו אומר שאין אדם רשאי לומר תורה לפני הצבור עד שיפשוט אותו שנים או שלשה פעמים בינו לבין עצמו ומעשה בר' עקיבא שקראו אותו לקרוא בס"ת ולא רצה לעלות מפני שלא פשט הפרשה שנים שלשה פעמים: