שלטי הגיבורים על ברכות ג.

כתב הרא"ש ז"ל ותימה על מנהגנו שאנו מפסיקין בערבית בפסוקי' יראו עינינו וקדיש ואין לומר דס"ל כרב דאמר לקמן בפרק תפלת השחר תפלת ערבית רשות ולכן אין אנו חוששין לסמוך א"כ רבי יוחנן דמצריך לסמוך ס"ל דהיא חובה ורב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ושמא גם ר' יוחנן סובר כמו רב אפי' הכי מחייב לסמוך ומנהג זה נהגו אותו ההמון לפי שבימיהם הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתעכב שם עד אחר תפלת ערבית ותקנו לומר פסוקים אלו שיש בהן י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות של שמ"ע ותקנו אחרי כן ברכת יראו עינינו וקדיש והשתא נמי שמתפללין ערבית בבית לא נתבטל המנהג הראשון מ"מ אין להפסיק בדברים אחרים אלא כמו שנהגו עכ"ל וטור סימן רל"ו כתב יש מן הגדולים שנהגו שלא לאומרם ע"כ:

רב עמרם והרי"ץ גיאת וריב"א ורש"י פליגי ע"ז וסברי דק"ש שעל המטה הוא העיקר וצריך לקרות כולו וגם צריך לברך אשר קב"ו על ק"ש: לשון רבינו ישעיה ז"ל אע"פ שאדם קורא ק"ש בבהכ"נ מצוה לקרותה על מטתו וקורא פרשה ראשונה בלבד כמו שמבואר בפ' אחרון ע"כ ואולם הנה רבינו ישעיה כתב בפ' היה קורא בשם ר"ח ז"ל שקורא על מטתו פרשת שמע והיה אם שמוע זולתי פרשת ציצית שאין זמן ציצית בלילה ע"כ. וצ"ע דהא איהו ס"ל כר"ח ז"ל והתם מיירי נמי שקרא ק"ש בבהכ"נ וא"כ היאך פסק כאן שאינו קורא כי אם פ' ראשונה:

לשון ריא"ז וכן אם יש עליו קדחת מותר ללחוש עליו ולהתרפא בד"ת הואיל ואין בו מכה כמו שמבואר בגמרא בפ' במה אשה יוצאה וכן ביאר מז"ה בפ' ידיעות הטומאה במהדור' תנינא עכ"ל:

ואפי' ללמוד פירש"י ז"ל שאסור ור"י מפרש דבריו דהיינו דווקא מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לבהכ"נ דאיכא למיחש דילמא טריד בגירסיה ויעבור זמן תפל' וק"ש אבל מי שרגיל לילך לבהכ"נ אין למיחש אע"פ שעיקר מצותה עם הנץ החמה:

ודוקא עם אשתו מפני שהשכינה מצויה בין מזרח למערב. תוספות:

כתבו סמ"ג ותו' דר"י היה רגיל להמתין גם ביום וגם בבית הכנסת שלנו: לשון ריא"ז ונראה בעיני שלא נאמר כן אלא בתפלת ערבית שמא יסתכן חבירו יחיד בלילה וכן ביאר ר"ת וכן נראה בעיני שלא נאמר אלא כשנכנסו שניהם ביחד אבל אם נכנס זה בסוף תפלתו אינו חייב להמתין לו כמו שמבואר בקונטרס הראיות עכ"ל: