שלטי הגיבורים על ברכות לה:
Shiltei HaGiborim on Brachos 35b (Shiltei HaGiborim on Berakhot 35b) · שלטי הגיבורים על ברכות · free full Hebrew text
Open in the reader →ר"י כתב דאם שנים אכלו דגן ואחד כזית ירק דמצטרפין וכן אם שתה יין או טבל בציר מצטרפים לשלשה וכן כתבו רבינו יונה והרא"ש והטור ומרדכי והגהות מיימוני דמצטרף גם בג' ומיימוני וסמ"ג כתבו כרבינו: לשון ריא"ז אפילו אכל עלה של ירק ושתה כוס של יין מצטרף לזימון בין לג' בין לי' וי"א שאינו מצטרף אלא לעשרה אבל לשלשה עד שיאכל כזית דגן ואין שיטת התלמוד כדבריהם כמבואר בקונט' הראיות:
ה"ג כתבו דמי שאכל כזית דגן לבד אינו מוציא ידי חובתו אלא אותן שאכלו גם כזית דגן כמותו אבל אינו מוציא ידי חובתן אותם שאכלו כדי שביעה והתוס' כתבו דמי שאכל כזית דגן יכול להוציא אף אותם שאכלו כדי שביעה ולא עוד אלא אפי' אחד מן השוק שלא אכל כלל יכול להוציא מי שאכל ידי חובתו דכל ישראל ערבין זה לזה וכיון שנתחייב זה בברכה שכבר אכל הרי זה מן השוק ערב עליו להצילו מן העבירה ולא דמי לברכת הנהנין דהתם איכא למימר לא יתהנה ולא יתחייב אבל הכא כבר נהנה והאשר"י והטור כתבו דאפי' לא אכל אלא מידי דטעון אחריו ברכה מעין ג' מצי להוציא ידי חובתן אף המחויב בו מן התורה ודוקא אם אכל הוא דמוציא אבל השתיה אינו מועיל להוציא ומיימון פליג עם הרא"ש וכתב דצריך שיאכל כזית פת ממש ולא סגי באכילת כזית דגן שאינו פת ממש: לשון ריא"ז הבא להוציא אחרים ידי חובתן צריך שיאכל כזית דגן אבל אם אכל ירק ושתה יין ואכל פחות מכזית דגן אינו מוציא אחרים ידי חובתן מברכת המזון ואם אכל כזית דגן מוציא אחרים ידי חובתן מבהמ"ז אע"פ שהאחרים אכלו כדי שביעה ונתחייבו בבהמ"ז מן התורה כמו שביאר המור"ה ומז"ה וכן נראה בעיני שהאוכל אכילה גסה שאינו צריך לאותה אכילה מוציא אחרים ידי חובתן והוא שנהנה גרונו באותה האכילה אבל אם נפשו קצה עליו ואין נהנה גרונו אינו ראוי לברך על אותה אכילה לא לפניה ולא לאחריה כמבואר בקונטרס הראיות:
והתוספות ורש"י כתבו דבין בחול בין בשבת מתחיל ברחם וחותם בבונה ירושלים ומזכיר ענין היום באמצע כגון רצה והחליצנו ורבינו אפרים כתב דאף ע"פ שמתחיל בנחמה לא מצי לסיים מנחם עמו ישראל וכו' דהוה ליה חותמין בשתים והרא"ש היה נוהג בפתיחה כדברי רבינו ובחתימה כדברי התוס' ומיימון כתב כדברי רבינו אלא דלדידיה בין בחול בין בשבת אי בעי פותח ברחם וחותם בונה ירושלים ואי בעי פותח בנחמה וחותם מנחם עמו ישראל: לשון ריא"ז בשבתות וימים טובים כשמברך ברכת בונה ירושלים פותח בה בנחמה ומסיים בנחמה שמתחיל ואומר נחמנו ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך וחותם בה מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים ואומר בה קדושת היום באמצע בשבת רצה והחליצנו וביו"ט אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא ואין מזכירין של שבת ושל י"ט אלא בבהמ"ז אבל בברכה אחת מעין שלש אין מזכירין כמבואר בקונטרס הראיות:
כתב הרא"ש ז"ל מה שכ' הרי"ף ז"ל שחותם מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים הקשה עליו ר' אפרים מהא דאמרי' לקמן דאין חותם מושיע ישראל ובונה ירושלים לפי שאין חותמין בשתים ומנחם עמו ובונה הוי נמי שתים ויש מתרצים דאם היו אומרים מנחם עמו ובונה ירושלים הוו שתים אבל מנחם עמו בבנין ירושלים חדא הוא שינחם עמו ע"י הבנין וה"ר יונה ז"ל היה אומר שגם זה חשוב כשתים כמו שמצינו בהביננו שתקנו וישמחו צדיקים בבנין עירך שהיא מעין ב' ברכות על הצדיקים ולירושלים אבל החותם מנחם ציון בבנין ירושלים לא הוי כחותם בשתים דירושלים וציון חדא היא ע"כ: