שלטי הגיבורים על ברכות לה.

פי' ר"י דהא דלא יענה אמן יתומה דוקא היכא דעדיין לא יצא י"ח אותה הברכה אבל אם כבר יצא לית לן בה וכן כתב מיימוני והגהות מיימ' בשם בעל הערוך והגאונים כתבו דאפילו יצא כבר ידי אותה ברכה לא יענה אמן יתומה וכן כתב הטור וי"א שאם יודע הברכה שמברך המברך אפילו אינו שומע כולה יכול לענות אמן וזהו דעת רוב הפוסקים ולתירוץ אחר שעשה סמ"ג לא סגי עד שישמע כל הברכה וכן נראה דעת מיימוני: לשון ריא"ז ואומרים הגאונים שלא אסרו לענות אמן יתומה אלא על ברכה שצריך לצאת בה ידי חובתו אבל אם יצא בה כבר מותר לענות אמן יתומה שהרי כשהיו רוב עם באלכסנדרי' של מצרים היו מניפין בסודרים להודיע לעם שצריכין לענות אמן כמו שמבואר בפרק החליל וכן הוא בפ' שלפנינו שעונין אמן אחר ישראל המברך אף על פי שאין שומעין הברכה:

וה"מ כשאין שם אורח אבל אם יש שם אורח הוא מברך אפי' אם הוא קטן כדי שיברך לבעל הבית:

ואם ירצה ליתן רשות לישראל לברך רשאי ומההיא דריב"ל דקאמר מימי לא ברכתי לפני כהן יראה שיש ללוי דין קדימה לברך לפני ישראל במקום שאין שם כהן ומהר"ם כתב שאין לו דין קדימה: לשון ריא"ז ואם רצה נותן רשות לאחר ונוטל ידיו תחלה לחמשה ומברך בהמ"ז והמזומן לברך ברכת המזון וקדם חבירו ובירך חייב ליתן לו מ' זהובים כמו שהביא בהל' כסוי הדם ונראה בעיני שאין דנין קנסות הללו בזמן הזה:

רוב הפוסקים הסכימו דמן הדין אין לזמן על עם הארץ שהוא כל שקרא ושנה ולא שימש ת"ח ור"ש כתב דמדינא יש לזמן דלא גרע מקטן היודע למי מברכין והרא"ש סתר דבריו מיהו כולהו שוו דהאידנא הקילו לזמן עליו. רבינו תם ובה"ג כתבו דגר לא מצי לברך בהמ"ז לעצמו דלא מצי למימר שהנחלת לאבותינו ור"י כתב דמצי שפיר לומר לאבותינו דקאי אאברהם שנקרא אב המון: לשון ריא"ז עם הארץ אין מצרפין אותו לזימון ואפילו אם קרא ושנה ולא שמש ת"ח ללמוד מהם תלמוד הרי זה עם הארץ. ורבינו חננאל אומר שאין החכמי' נזהרין עכשיו אלא מזמנין אפילו על עם הארץ ובור. ונראה בעיני שהעולם סמכו בזה על דברי המיקל שאמרו איזהו עם הארץ כל שאינו קורא ק"ש שחרית וערבית ואם אינו קורא ק"ש שחרית וערבית אפי' בזמן הזה אין מזמנים עליו שאין לנו על מי לסמוך כמבואר בקונטרס הראיות:

ר"ת וה"ג כתבו דדוקא נכנס בשנת י"ג מזמנים עליו ואז אפילו לא הביא שתי שערות אין להקפיד אבל לא נכנס בשנת י"ג אין מזמנין ואפילו הביא שתי שערות והרי"ף כתב דלעשרה מצטרף כשיודע למי מברכין ולשלשה לא ור"ת כתב דאפילו מוטל בעריסה מצטרף לעשרה ולשלשה עד שיביא שתי שערות ור"י וסמ"ג והרא"ש וטור ומרדכי הסכימו דבין לעשרה בין בשלשה עד שיביא שתי שערות ומיימוני כתב כדברי רבינו והאחרונים הסכימו דבשעת הדחק המיקל לא הפסיד: לשון ריא"ז קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ומצרפין אותו בין לשלשה בין לעשרה ואין עושין אותו עיקר אלא סניף שאין מצרפין שני קטנים אלא קטן אחד בין לשלשה בין לעשרה כמבואר בקונטרס הראיות. ובבית הכנסת אינו מצטרף עד שיביא שתי שערות כמו שמבואר בתלמוד ארץ ישראל: