שלטי הגיבורים על ברכות לד.

כתב הרא"ש והרי"ף ז"ל פי' להיכן הוא חוזר אותו שהוא אומר נברך שאכלנו וכו' אבל אחד המפסיק לשנים ליכא למיבעי להיכן הוא חוזר דהא איהו פסיק ליה הלכתא כרב נחמן שאין מפסיק כי אם [עד] נברך. וראיתי כתוב משום רב האי שאחד המפסיק לשנים צריך לברך המוציא וכן כתב הראב"ד ז"ל דכיון שהפסיק יצא ידי ברכה למפרע וצריך ליטול ידיו ולבצוע דהוה ליה כבני חבורה שעקרו רגליהם לצאת לקראת חתן וצריכין ברכה למפרע וכשחוזרין צריכין ברכה לכתחלה ועוד כיון שהפסיק אכילה בבה"מ מיכל וברוכי בהדי הדדי א"א איך יתכן שיאכל באמצע הברכה כי הזימון אחד מן הברכות ואיך יברך ברכה אחת ויאכל ואח"כ ישלים הברכות ונ"ל דלישנא דמפסיק לא משמע כדבריהם ז"ל דלדבריהם אין כאן הפסק סעודה אלא סעודה אחרת היא לגמרי ולא דמי לבני חבורה שעקרו רגליהם דהכא אינו זז ממקומו גם אין כאן היסח הדעת ולא דמי למיכל וברוכי בהדי הדדי שהרי אינו מברך אבל מפסיק סעודתו כדי שיזמנו עליו וכן כתב בה"ג היכא דבעי למיפק חד מינייהו ובעי חברין למיעבד ליה לפנים משורת הדין פסקין סעודתייהו ומזמנין עליהן עד הזן וגמר איהו ברכה כולה ונפיק וחוזרין ואוכלין וגומרין סעודתן ומברכין אלמא שאין צריכים ליטול ידיהם ולברך המוציא אבל לענין חזרה להיכן הוא חוזר בזה לא דבר בה"ג כי הוא פירש להיכן הוא חוזר כמו שפי' רב אלפס ז"ל דמיירי באותו שאומר ברוך שאכלנו משלו ואפשר דאע"ג דפירש דפסקין סעודתייהו עד הזן מ"מ כיון שאכלו אח"כ צריך לברך ברכת הזן דשלש ברכות דאורייתא נינהו ולא מסתבר שיצא ידי ברכת הזן במה שהפסיק לו באמצע סעודתו וכדי לסמוך על רב אלפס וה"ג דיחיד המפסיק לשני' שיחזור לתחילת ברכת הזן דנהי דיצא ידי זימון במה שאוכל במה שהפסיק להם מ"מ שלש ברכות צריך לברך על מה שאכל אחריהן ע"כ: