שלטי הגיבורים על ברכות כט.

וכשבירך על היין י"א דכל שאר משקין נגררין אחריו ואפי' המים ולפי זה כשאין לו יין צריך לברך על כל שאר המשקין וי"א דפת הוא דפוטר כל המשקין ולא היין וי"א דבין פת ובין יין לא פטרי אלא מידי דזיין לאפוקי מים ולצאת ידי ספיקא מי ששותה מים טוב שיברך קודם הסעודה על המים: לשון ריא"ז ומז"ה אומר אפי' במקום שהפת עיקר שהוא פוטר כל מיני מאכל כמו שביארנו מיני משקין אינו פוטר שכל משקה שהוא שותה בסעודתו מברך עליו בין לפניו בין לאחריו בין שהוא שותה יין בין שהוא שותה שכר אבל אם בירך על היין תחלה פוטר שאר משקין שהוא שותה אחריו כשם שהפת פוטרת כל מיני מאכל כך היין פוטר כל מיני משקה ולי נראה שהפת פוטרת כל מיני משקה בתוך סעודתו חוץ מן היין לפי שהיין גורם ברכה לעצמו וכך היא שיטת ר"ת ואף בברכת היין נראה בעיני שלא אמרו שאין הפת פוטרת אלא על ברכה שלפניו אבל על ברכה שלאחריו ברכה אחרונה של פת פוטרתו כמבואר בקונט' הראיות בראיה י':

רש"י פי' שהן דברים הבאים ללפת בהן את הפת דהוא טפלה לפת והתוס' פירשו דהם כגון בשר ודגים ומיני קדרה אפילו אוכלן בלא פת תוך הסעודה ודברים הבאים שלא מחמת הסעודה פירש"י דהם כגון דייסא וכרוב שאינן לפתן ובאין למזון ושובע והתוספות פירשו שהן כגון תאנים ורמונים שאין רגילין ללפת בהן הפת ודברים הבאין לאחר הסעודה פירש"י כגון פירות אפי' הביאן בתוך הסעודה שלא מחמת לפתן טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והתוספות כתבו דדוקא לפניו בכה"ג צריך לברך אבל לא לאחריו אך הדברים שרגילים לבא מחמת סעודה או שאינן רגילים לבא מחמת הסעודה (את שאינם רגילים לבא מחמת הסעודה) אם הביאום לאחר שמשכו ידיהם מן הפת טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם ולפי זה לדידן דאין אנו מושכין ידינו מן הפת עד אחר ברכת המזון א"כ לדידן לא יצטרך לברך לפניהם ולאחריהם וסמג והאשר"י ומרדכי סבירא להו כדברי התוס' בכל הפירושים ורבו הדיעות בברכות אלו ובטורח גדול ובקושי יכול אדם לצאת ידי כולם והמחוור שבכולן שישים אדם בדעתו כשהולך לאכול שעושה עיקרי אכילתו כל מידי שיביאו לפניו ושיאכלם לעיקר סעודתו כמו שהוכיחו הפוסקים מן הירושלמי דבכה"ג שאוכלם בתורת קביעות הפת פוטרן והאניס"י שאוכלין אחר הסעודה למתק השתייה הוי כמו צנון וזית וברכת היין פוטרתן: לשון ריא"ז דברים הבאים מחמת הסעודה כגון בשר דגים וכיוצא בהם שדרך בני אדם ללפת בהן את הפת אע"פ שבאו לפניו בתוך הסעודה ולא היה דעתו עליהם מתחלה הרי אלו אינן טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם שהן נפטרים בברכת הפת: דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה כגון דייסא ומיני עיסה לביבות וכיוצא בהן שאין דרך בני אדם ללפת בהן את הפת כמו שמפורש בפרק ב' של יו"ט אלא באין להשביע אדם עצמו בהן הרי אלו טעונין ברכה לפניהן הואיל ולא היה דעתו עליהן מתחלה ואין טעונין ברכה לאחריהן שהן נפטרים בברכה אחרונה של פת: דברים הבאים לאחר הסעודה כגון מיני מגדים שהן באין לקנוח הסעודה ואין דרך בני אדם ללפת בהן את הפת הרי אלו טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם ואינן נפטרין בברכת הפת והוא שלא היה דעתו מתחלה עליהן אבל אם היה דעתו עליהן מתחלה כשבירך על הפת כולן נפטרין בברכת הפת כמו שביאר מז"ה וכן עיקר כמבואר בקונטרס הראיות בראיה כ"ו: