שלטי הגיבורים על ברכות כז:

כתב רב האי גרגלידי דליפתא מבושלין או כבושין בחומץ או בחרדל בפה"א חיין שהכל וכן כתב בה"ג ויש מן הגאונים שכתבו בהפך ולמאי דכתיבנא לעיל דכל מה שטוב יותר מבושל מחי מברך עליו כשהוא חי שהכל יראה כדברי רבינו האי שהלפת טוב יותר מבושל מחי. טור: לשון ריא"ז המלוחים והכבושים הרי הם כשלוקין וכן הלפתות בין שחתכן לחתיכות גדולות בין שחתכן לחתיכות קטנות אם אכלן שלוקין ומבושלין מברך עליהן ב"פ האדמה ואע"פ שנמוחו ואם אכלן חיין מברך עליהן שהכל וכן נראה בעיני על הפולים היבשים שהאוכלן חיין מברך עליהן שהכל אבל הפולים הלחים מברכין עליהן בפה"א בין חיין בין שלוקים כמבואר בקונטרס הראיות בראיה ה':

ועל המים שבשלו בהם הירקות מברך כדרך שמברך על הירקות עצמן אע"פ שאין בהן אלא טעם הירק ולא דמי למי פירות דאמרינן דחשיבי כזיעה בעלמא ומברך עליהן שהכל לפי שהמשקה אין לו טעם הפרי כמו שיש למרק טעם הפרי והיה אומר הרא"ש ז"ל דוקא כשבשלם בלא בשר אבל בשלם עם הבשר טעם הבשר שבמרק חשוב עיקר ומברך עליו שהכל וכתב ה"ר יחיאל ז"ל כ"ש אם סחטן שמברכין על מימיהן כדרך שמברך עליהם ואינו נראה כן דודאי כשסוחטים אותן משתני לגריעותא וראיה לדבר משקין היוצאין מן הפרי שמברכין עליו שהכל ואם בשלם מברך על המרק כברכת הפרי לפי מה שכתבתי למעלה בשם הרא"ש ואם חתכם אפילו לחתיכות דקות לא נשתנית ברכתם דבמלתייהו קיימי. טור: לשון ריא"ז השותה מי שלקות מברך עליהם בפה"א כשלקות עצמן ואפי' השבת שקורין אניט"ו ששלקו מברכין על מימיו בפה"א ואפי' אם נתן בהם שמן הרי השמן בטל אצלם ואינו מברך על השמן אלא על המים:

ר"ח כתב דצריך שיהא עליו תוריתא דנהמא לברך עליה המוציא והרא"ש ורבינו יונה כתבו דלא צריך:

ויש פוסקים שאין לחתוך הלחם קודם הברכה כלל וכתב הרא"ש ז"ל ולא נהירא לי דחשיב הפסק מה שמתאחר לחתוך הלחם ושוהה בין ברכה לאכילה אלא חותך ואינו מפריד הפרוסה עד לאחר הברכה וצריך לחתוך מעט שאם יאחוז בפרוסה שיעלה שאר הככר עמו דאם לא כן חשוב כפרוסה. טור: