שלטי הגיבורים על ברכות כו.

כתב הרא"ש הלכך כל שעיקרו מחמשת המינים אפי' רובו ממין אחר מברכין עליו במ"מ ולבסוף ברכה א' מעין ג' אבל תבשיל שנותנין שם קמח להקפות המאכל ולדבקו לא חשיב עיקר כדאמרינן לקמן האי תבשילא דסילקא דשדו ביה קמחא לדבוקי בעלמא הוא דעבידי ומברכין עליו בפה"א ע"כ:

ובברכה אחרונה כתב בה"ג בורא נפשות וכן כתב הרמב"ם ז"ל והתוס' מסתפקים בה אם היא בורא נפשות או מעין ג' ע"כ כתבו שיש ליזהר שלא לאכול חטין חיין או שלוקין בעינייהו אלא בתוך הסעודה שאם אדם מסופק בברכה ראשונה יברך מספק שהכל ועל הכל שאמר שהכל נהיה בדברו יצא אבל ברכה אחרונה אין לומר אלא כפי שנתקנה:

הרא"ש פירש על זה היינו כשהרוב ממין אחר דבכה"ג בחמשת המינין אפי' רובו ממין אחר מברך עליו במ"מ ע"כ:

ובה"ג כתב בפה"א והרא"ש כתב נ"ל שדין דוחן כדין אורז דאיהו נמי מיזן זיין וסועד הלב כמו אורז הלכך תחלה במ"מ ולבסוף בורא נפשות רבות אבל העושה פת או תבשיל משאר מיני קטנית ליתא בכלל מזון ומברך עליו שהכל ע"כ. וכן כתב גאון כיון דאורז לאו מין דגן הוא ומברכין עליו במ"מ כיון דזיין הוא הדין נמי בדוחן או בשאר דברים שאנו רואין דזייני כגון מין הנקרא פניצו מברכין עליה בורא מיני מזונות: לשון ריא"ז בשלו ועשאו כעין דייסא או שעשה ממנו פת מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף בנ"ר וכן הדוחן כמבואר בקונט' הראיות בראיה ג'. ומז"ה ביאר שאם בשל האורז והדוחן עם הדבש הרי הדבש עיקר ומברך שהכל ול"נ שכיון שבשלן כעין דייסא וראוי לברך עליהן במ"מ הדבש בטל אצלן כדין חמשת המינין כמבואר בקונט' הראיות בראיה ב':

כתב הרא"ש ורב אלפס כתב ופת דוחן מברך עליו בתחלה שהכל משום דמשמע ליה שאין דין האורז והדוחן שוה מדנקט במלתייהו דרבנן הכוסס את האורז ולא נקט דוחן ונ"ל דלאו ראיה היא דלא נקט אורז אלא לאפוקי דר' יוחנן בן נורי ולהשמיענו דאין לו דין חטין דקתני ברישא וכן משמע ההוא דלעיל הביאו לפניו פת אורז ופת דוחן מברכין עליו תחלה וסוף כעין מעשה קדרה ע"כ:

ועיין במיימוני כי יש גמגום בדבריו ובקושי יש ליישבן והטור הביא כמה חלוקין בדין זה בסימן קסח עש"ב: