שלטי הגיבורים על ברכות כה:

הראב"ד כתב דמברך על הקפריסין בפה"ע והרא"ש הכריע כבעמוד וצ"ע בדברי הרא"ש שבתחילה פסק על הקפריסין בפה"ע ואחר כך גבי ענב כתב שמברך ב"פ האדמה כמו שמברך על הקפריסין: לשון ריא"ז דרך בני אדם לנטוע הצלף על דעת לאכול התמרות ובכלל פרי הן ועל הקפריסין מברך בפה"א ועל האביונות מברך ב"פ העץ שהן עיקר פריו של אילן צלף של ערלה שבחוצה לארץ זורק את האביונות שהוא עיקר הפרי ואוכל את הקפרס ואין זה דומה לקליפי אגוזין ורמונין ולבוש התמרים הקטנים שהן אסורים משום שהן שומר לפרי שהקפרס אם נוטלין אותו יכול לחיות הפרי היוצא ממנו ואינו נאסר משום שומר:

כתב הרא"ש על זה ולא נהירא דמשמע דהא דאכיל מר בר רב אשי קפריסין לאו משום דהל' כרבי עקיבא אלא משום דהמיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל וכיון דבא"י פירא הוא לענין ברכה נמי פירא הוא ואין חילוק בברכה בין ח"ל בין א"י וקי"ל כההיא ברייתא דעיקר היא דפרכי' מינה לרב לעיל ומשמע דרב ס"ל כוותה אלא דמיקל כר' עקיבא בח"ל וכו' דף י"א ע"ג ע"ש:

כתב הרא"ש רב אלפס כתב פלפלי רטיבתא בורא פרי האדמה ולא נהירא מדפריך מערלה ומשני הא ביבשתא והא ברטיבתא מכלל דרטיבתא פרי העץ הוא ומברכין עליו בפה"ע אבל בזנגבילא רטיבתא בפה"א ביבשתא לא כלום:

הרא"ש והטור ורבינו יונה פליגי על זה ואמרי כשהוא רטוב יברך ב"פ העץ ושאר הפוסקים כרבינו: לשון ריא"ז בד"א בזנגביל היבש אבל בזנגביל הלח מברכין עליו בפה"א וכן אם בשלוהו בדבש מברכין עליו בפה"א דאין הדבש עיקר אלא הזנגביל שעושין אותו לחמם כמו שביאר מז"ה ואם בשלהו נכרי אין בו משום בשולי נכרים שהזנגביל הלח נאכל כמות שהוא חי:

לשון ריא"ז בשל החיטין בעינן ולא נדבק יחד כעין דייסא הרי אלו מברך עליהן בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות וכן כל שאר המינים אם בשלן בדבש מברך עליהן שהכל שהדבש הוא העיקר הואיל ואינו ראוי לברך עליהן בורא מיני מזונות ומז"ה ביאר שאם בשל החיטין לבדם ואח"כ נתן לתוכן דבש או יין מבושל או חלב מברך עליהם בורא פרי האדמה הואיל ולא בשלן עם הדבש או שאר משקין להטעימן הרי החטין עיקר ומברך על החטין ודומה כאדם השורה פתו ביין שאינו מברך אלא על הפת: