שלטי הגיבורים על ברכות כג:

לשון ריא"ז לפי שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות שלא צוה הקב"ה לחוס על אלו יותר משאר בריותיו אלא הרי הן כשאר המצות שהן גזירות מלך:

לשון ריא"ז שנראה כמדקדק בשבחו של הקב"ה וכולל הכל ואין זה כבודו של הקב"ה שאין בריה יכולה להשיג שבחו ואין לומר אלא מקצת שבחו כמו שאמר משה רבינו האל הגדול הגבור והנורא וכן אמרו אנשי כנסת הגדולה כמו שכתוב בספר עזרא וכן האומר על טוב יזכר שמך משתקין אותו לפי שחייב אדם לברך על הרעה כמו שמברך על הטובה וכן האומר מודים מודים משתקין אותו שנראה כמו שמודה לשתי רשויות וכן האומר שמע שמע משתקין אותו:

כתב הרא"ש ובתפלה מיירי שאין לו להוסיף על מה שתקנו אנשי כנסת הגדולה אבל בינו לבין עצמו לית לן בה ע"כ:

התוס' כתבו דדוקא בצבור יש ליזהר מלכפול מודים והטור כתב דגם ביחיד יש ליזהר:

רש"י פירש להפך דכשכופל הפסוק משתקין אותו אבל כשכופל המלה אין משתקין אותו: לשון ריא"ז והוא שאומר כל הפסוק וכופל אותו אבל אם היה כופל כל מלה ומלה בפני עצמה אין משתקין אותו אלא הרי הוא מגונה בקריאתו כמבואר בקונט' הראיות:

כתב מהר"ם שאם ש"צ כהן אם יש שם כהנים אחרים לא יעלה לדוכן ואפילו אין שם כהנים אחרים לא יעלה אא"כ מובטח שיחזור לתפלתו בלא טירוף ויעקר רגליו מעט בעבודה ויאמר מודים עד ולך נאה להודות ויעלה לדוכן ויברך ברכת כהנים ויקרא לו אחר וצריך שהמקרא יכוין לבו אל התפלה שיאמר ש"ץ מראש ועד סוף ואם לאו אינו יכול להקרות:

כתב הרא"ש ז"ל אבל אם לאו מפני הטרוף לא חשיב הפסקה מה שעונה אמן שצורך תפלה חשיב ליה והכי נמי אמרינן במדרש וטעמי חסרות ויתרות אמור להם מלא וא"ו שש"ץ אומר לכהנים על כל דיבור ודיבור ולא חשיב הפסק דצורך תפלה הוא ור"ת ז"ל היה אומר שאין ש"ץ יכול להפסיק ולקרות כהנים שיעלו לדוכן דהפסקה היא ואפי' ליהא שמיה רבא אסור להפסיק ואפילו המלך שואל בשלומו ואפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק והא דאמרינן בסוטה דלשנים קורין כהנים אחזן קאי ולא אשליח צבור וכן תנא בספרי אמור להם מלמד שהחזן אומר להם אמרו ובירוש' דפירקין קאמר ובלבד שיהא החזן ישראל וכ"כ בפר"ח ז"ל לשנים קורא החזן כהנים אבל ש"ץ שמפסיק עבירה היא בידו ובערוך פירש חזן ש"צ וטעות היא דחזן הוא המתעסק בצרכי בהכנ"ס וש"ץ הוא המוציא את הצבור י"ח בתפלה ועוד אמרינן בסוטה אין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדבור מפי הקורא ובספרי קאמר אין ש"ץ רשאי להתחיל שים שלום עד שיכלה אמן מפי הקהל אלמא ש"ץ לאו היינו חזן הקורא: