שלטי הגיבורים על ברכות כא:

מיי' כתב דלא נאסרו רק לחתנים ולכלות וכשהן של גדיל אבל לשאר כל אדם או אם הן של כסף לא והטור תמה עליו והאריך לבאר דעת המפרשים וכן סמג. עש"ב: לשון ריא"ז וכן גזרו שלא לעשות לחתנים עטרות שהיו רגילין לעשות מאבן ומלח הדומה לבדולת ומציירין אותן בגפרית אבל עושין להן של מיני עשבים ולא גזרו על עטרות חתנים אלא לאנשים ולא לנשים כמו שמבואר בגיטין בפ"ק:

רש"י ומיימוני פסקו דדוקא בבית המשתה על היין הזמר אסור אבל אם אינו על היין שרי ובתוספות מסכימין לדברי רבינו מיהו הטור כתב בשם מיימון ואפי' שלא בבתי משתאות נמי אסור לא שנא לשון עברי ל"ש לשון ערבי איזה לשון שיהיה הכל אסור אם לא לשבח הבורא ית' ויתעלה. טור. עש"ב: לשון ריא"ז הנגינות שמנגנין בשעה שבני אדם מושכין משאוי או בשעה שמנהיגין השוורי' לתרישה מותרין שאינו אלא לתקן מלאכתן אבל הנגינות שמנגנין האורגין או שאר האומנין באומנותן אסורין שאינן אלא לשמח לבבם ודבר זה אסור בכל עת ואפילו הזמר שמזמרים בפה בלא כלי זמר אסור שנאמר אל תשמח ישראל אל גיל כעמים כמו שמבואר בפ"ק דגיטין שהוא נמשך אחר החסרונות ואחר המדות הרעות בעת שבאו הגייסות של רומיים על ישראל והכניעו אותם בסוף בית שני גזרו שלא לנגן בכלי זמר שהן כעין תופים וכנורות ואפילו לנגן בהם לתינוקות אסור: