שלטי הגיבורים על ברכות כ.

עיין באשר"י פרק תפלת השחר סי' יד שהאריך בזה:

ואם לא הזכיר הבדלה בחונן הדעת מיי' כתב שאם נזכר קודם שומע תפלה מבדיל בש"ת ואם לא נזכר עד אחר ש"ת אינו חוזר ור"י כתב דאם סיים ברכת אתה חונן אפילו לא פתח בברכה שלאחריה אינו חוזר ואי חוזר הוי ברכה לבטלה ורבינו אלחנן כתב דאם לא פתח בברכה שלאחריה חוזר לראש אותה ברכה והמרדכי כתב דא"צ לחזור לראש הברכה אלא יאמר אתה הבדלת וכו' בא"י חונן הדעת ור"ת כתב דאפי' התחיל בברכה שלאחריה חוזר אם ירצה וכן עשה הוא מעשה בעצמו ולראבי"ה אם לא התחיל בברכה שלאחריה אומר שם אתה הבדלת ואם עקר רגליו כיון דשוותיה עליה חובה חוזר לראש וסמ"ג מסכים לדעת ר"י וכן הטור והרא"ש כתב דודאי אם נזכר באמצע התפלה אינו חוזר אבל עקר רגליו אם רוצה לחזור הרשות בידו דלא גרע מתפלת נדבה וכל האי פלוגתא שייך בעננו ועל הנסים וזכרנו ובכל דבר דלא חייבו חכמים להחזיר:

כתב הרא"ש בשם בעל ה"ג כיון שתלוי הדבר בכוס היכא שאין לו כוס צריך לחזור ולהתפלל וה"ר יונה ז"ל היה אומר אף אם לא היה לו כוס מזומן בלילה אם יודע שימצא כוס למחר א"צ לחזור ולהתפלל ע"כ:

ואם לא הזכיר יעלה ויבא בעבודה ונזכר קודם שעקר רגליו מיי' וסמ"ג ואשר"י ומרדכי והטור כתבו כדברי רבינו ורב עמרם פליג ואמר דהכל תלוי בעקירת רגליו דאם לא עקר רגליו אפילו אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לעבודה:

כתב הרא"ש נראה דכל אותן שאין מחזירין כגון על הנסים דחנוכה ופורים ויעלה ויבא דר"ח ועננו וכיוצא בהן כיון דסיים אותה ברכה אע"פ שלא פתח בברכ' שלאחריה אינו חוזר ואם חוזר הוי ברכה לבטלה וה"ר אלחנן ז"ל היה ר"ל כל זמן שלא פתח בברכה של אחריה חוזר והביא ראיה מהא דאמרינן לקמן בפ' שלשה שאכלו לגבי יעלה ויבא דבהמ"ז שאם לא פתח בהטוב והמטיב תקנו ברכה חדשה אע"פ שאם פתח בהטוב והמטיב אין מחזירין אם כן הכא נמי אע"פ שכשפתח בברכה אין מחזירין אותו כל זמן שלא פתח יחזור לראש לאותה ברכה עצמה כמו שתקנו שם ברכה חדשה ולאו ראיה היא דשאני התם שכבר סיים בהמ"ז דהטוב והמטיב לאו דאורייתא ואין שם הפסק באמצע הברכה אבל הכא אם יחזירוהו לאותה ברכה בדבר שאין צריך לחזור הוי הפסק באמצע תפלתו וה"ר יונה ז"ל הביא ראיה דאין לחזור מהא דאמר טעה ולא הזכיר של ר"ח בעבודה חוזר לעבודה משמע דמיד שסיים ברכת עבודה דיינינן לה בטעות ולכך אמר בלשון חוזר אע"פ שלא התחיל עדיין ברכה אחרת ורבי יצחק ז"ל ראה לר"ת ז"ל שחזר לאחר מודים בדבר שאם לא אמר אין מחזירין אותו ולא מסתבר כלל דהיכא שאם עקר רגליו אינו חוזר לראש גם אם סיים הברכה אינו חוזר לעבודה ואפשר שהוא היה מפרש אין מחזירין אותו אינו חייב לחזור ואם רצה יחזור מיהו גם זה יתכן אם סיים תפלתו שיכול לחזור לראש דלא גרע מתפלת נדבה אבל באמצע התפלה כיון דאינו מחויב לחזור נ"ל דהוי הפסק אם הוא חוזר עכ"ל:

ופסק הטור דיכול לאומרה כל שלא הגיע סמוך לעיר פרסה וי"א דכיון שלא התפלל עד פרסה לאחר שהחזיק בדרך דתו לא מצי להתפלל אותה וה"ג כתבו דיכול להתפלל גם אח"כ אם יש לו דרך למרחוק וכן כתבו סמ"ג וטור ומרדכי ומן התימה על מיימון שהשמיט דין תפלת הדרך מפסקיו: