שלטי הגיבורים על בבא מציעא ו:

פרש"י הא דיכול הלוקח לחזור בו הטעם דהוי כמו מקח טעות כיון שצריך הלוקח לטרוח לילך לב"ד להתבטל ממלאכתו והוי כשאר מומין למהוי מקח טעות אבל אם החזיק שמעון בקרקע אחר שיצא הקול של עוררין לא מצי תו לוקח לחזור בו ואינו יכול לומר אחזיק במעות בשביל קול הערעור שיצא עליו ואפילו אם קונה באחריות לא יתן לו מעותיו ולכשיוציאו לקרקע זה מידו יתבענו לדין וכתב הר"ן בשם הרמ"ה דאפילו לקח אדעתא לפרוע בכמה זימנין ויצאו עסיקים קודם זמן הפרעון אינו יכול הלוקח לעכב המעות משום שאמר ליה מוכר משעה שקנית נתחייבת לשלם ואני איני חייב לך כלום עד שיטרפוה ממך אחוי טרפך ואשלם לך וכתב הרא"ש בפ"ק דב"ק דמיירי שלא נתברר עדיין הערעור אלא כשבא א' ואומר שדה זו גזלה ממני ראובן ואביא עדים או שאמר יש לי חוב על ראובן ויש לי שטר חוב עליו דכיון שלא יצא אלא הקול אינו יכול הלוקח לעכב המעו' בשביל דברים בעלמא אבל אם יראה לב"ד אמת לא בדברי המערער כגון שהביא שטר שאינו מקוים ורוצה לקיימו או אם הוא אומר שיכול להביא עדים תוך שלשים יום ולא יוציא שמעון המעות מתחת ידו אבל אם המערער מרחיק זמן הבאת העדים חזינן אי אית ליה לראובן מקרקעי או אמיד במטלטלי שיכול שמעון לחזור עליו אם יוציא המערער הקרקע מתחת ידו צריך ליתן לראובן מעותיו מיד אבל אי לא אמיד ואין לו קרקע כיון שיש אמתלא בערעור אין לדיין להוציא המעות משמעון עד שיהיה בטוח שלא יפסיד מעותיו אם יוציא המערער הקרקע מתחת ידו ועל כיוצא בזה אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות הכל לפי הענין וכ"כ טור חו"מ סימן רכ"ו ועוד כתב בתשובה שאם ב"ד בטלו המקח מחמת שראו אמתלא בערעור ואחר כך נמצא שהערעור אינו כלום ובא שמעון ותובע מראובן שיקיים לו המקח כיון שנתבטל הערעור ויתן לו מעותיו מצי ראובן לעכב דכיון שנתבטל נתבטל ועוד כתב שאם בשעה שיצא קול הערעור אמרו ב"ד לראובן הראה השובר שיש לך על הערעור אפי' אם מצאו מצי שמעון לבטל המקח ולומר איני רוצה לקנות קרקע שאהיה זקוק לשמור השובר לעולם שאם יאכלו העכברים את השובר או ישרפוהו אפסיד הקרקע ולא תועיל לי החזקה ואע"פ דהלוה לא מצי נעכב מלכתוב שובר אע"פ שאיהו צריך לשומרו לעולם ועוד כתב דאם שמעון נתן מקצת המעות קודם שיצאו העוררין ונשאר עוד חייב לראובן עוד סך ונתאמת הערעור אבל לא נטרף עדיין השדה מידו אע"פ שאם היה שמעון נותן לראובן כל סך המעות אינו חייב להחזירם לו עד שיראה שטר טירפא השתא צריך להחזיר לו המעות ואינו יכול ראובן לומר ממה שעדיין נשארת לתת לי מעות אותו המקח תתבטל מהשתא אבל קרקע כנגד מעותיך שנתת לא יתבטל עד דתחוי טירפך הלכך לא אחזיר לך המעות שנתת אלא קח קרקע כנגד מעותיך לא מצי א"ל הכי אלא כל המקח בטל וצריך להחזיר לו המעות שקבל ג"כ מהשתא דכיון שלוקח זה חוזר שלא מחמת פשיעתו אלא שירא שיפסיד מעותיו כל המקח בטל והדמים חוזרין דאנן סהדי דאדעתא דהכי לא קנה והקדים מעותיו כדי לקיים מקצת מקח ולבטל מקצתו אם מקצתו בטל גם כולו בטל ודמי למקח שיש בו אונאה יתר על שתות שהמקח כולו בטל לגמרי ואין המוכר יכול לומר טול מן המקח כדי שויו אלא המקח בטל כולו וכששמעון יכול לחזור בו איכא פלוגתא היאך היתה קרקע זה באותה שעה אי קניית קנין מועיל בלא תשמיש בה או נתן מעות או לא נתן:

פי' רש"י בפרק מי שהיה נשוי דף צג דהא דאמר עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו מיירי שלא נתן עדיין המעות ומשהחזיק דאינו יכול לחזור בו אפילו לא נתן המעות דכיון שהחזיק נתחייב במעות וחזקה דדייש אמצרי פירש רש"י פ"ק דב"מ שר"ל מתקן גבול שדה ומגביהה והקשו עליו בתוס' פ"ק דב"מ ומרדכי פ"ק דב"ק דלרש"י בשלא נתן מעות דקאמר דיחזיר בשלא החזיק פשיטא מאי קמ"ל אפילו מי שפרע ליכא גם מה שפי' דכיון שהחזיק תו לא מצי הדר ביה אע"פ שלא נתן מעות הא נמי פשיטא ועוד הוסיפו להקשות עליו ופירשו בזה דמיירי כגון ששמעון קנאה בקנין גמור בחליפין או בשטר או בחזקה או רפק בה פורתא ואע"פ שקנאו בקנין גמור דעתו של אדם הוא שרוצה להיות ברשותו אם רוצה לחזור בו כל זמן שלא הלך אמצרי השדה לאורכה ולרחבה לראות ענייני השדה והיינו דדייש אמצרי השדה לאורכה ולרחבה ומש"ה יצא עליו עד דלא דייש אמצרי יכול לחזור בו אבל מכי דייש אמצרי אינו יכול לחזור בו ולעולם מיירי שלא נתן המעות דאי בנתן המעות איירי אמאי יכול לחזור בו משהחזיק בה ואפילו לקחה באחריות וכי לעולם יכול לחזור בו ואין לומר דאע"פ שהחזיק בה יכול לחזור בו כיון שלא נתן המעות ובזה הענין שיאמר שמעון למוכר מה אתה חפץ ממני מעות הקרקע שקול כ"כ קרקע בזוזך לא מצי עביד הכי אפילו למ"ד דכי אית ליה זוזי נמי מסלק ליה בקרקע כי אמר לו המוכר אם אתה חפץ לתת לי קרקע שוה מעותי שנתחייבת לי אין זה מספיק כפי מעותי כי הבא לשום אותו עתה לא ישומו כפי שמכרתיו לך כי נפחתו דמיו בשביל העוררין שיצאו עתה עליו ור"ת פי' דהא דאמרינן עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו מיירי שנתן לו המעות אבל הוא במקום דאין הכסף לבדו קונה הקרקע אם אין חזקה עמו והשתא קמ"ל דאם לא החזיק יכול לחזור בו ויכול ומותר קאמר כלומר דאף ע"פ שפרע המעות ליכא מי שפרע בחזרתו דכל שלא חזר מחמת יוקרא וזולא אלא שחוזר מחמת חשש שמא יפסיד הכול ליכא משום מי שפרע בחזרתו אע"פ שנתן מעות כדבעינן למימר לקמן בס"ד ודעת מיי' פי"ט מהלכות מלוה ולוה והטור חו"מ סימן רכ"ו הוא כדעת התוספות שזכרתי וכן המרדכי פ"ק דבבא קמא דמיירי שקנה שמעון שדה זו באחת מדרכי ההקנאות אלא שעדיין לא נתן המעות וכמו שכתבתי לעיל ומן הנראה דברי הרי"ף מדפירש דייש אמצרי ר"ל שערבו עם קרקעותיו כמו שפירש מיי' והוא על שיטת התוספות דאין זה דרך ההקנאה ולא כפי' רש"י שפירש דייש אמצרי מתקן גבולי שדה ומגביהה שהוא א' מדרכי ההקנאה לפי דעתו. ופשוט בפ"ק דב"ק דף ט' מההיא דראובן שמכר שדה ויצאו עליו עוררין וכו' שכתב הרא"ש שם בשם הגאונים והרי"ף מי שבא לפני ב"ד ואומר יש לי תביעה על פלוני ומצאתי לנכסיו במקום ידוע ואני ירא שאם יבאו לידו יבריחם ולא אמצא מקום לגבות ממנו חובי ומבקש שיעכבו ב"ד את הנכסים עד שיתברר תביעתו וכן ראובן שיש לו שטר על שמעון ולא הגיע זמנו עדיין ובא בתוך הזמן וטען כך אם רואה הדיין אמתלא בדברי התובע או שלא יוכל ראובן לגבות חובו משמעון כשיגיע זמנו מצווה הדיין לעכב ממון הנתבע עד שיברר התובע תביעתו או עד שיגיע זמן השטר ודין גמור הוא דחייב אדם להציל עשוק מיד עושקו בכל טצדיקי דאית ליה למעבד שאם לא יגדור הדיין גדר בזה אדהכי והכי יאכל הלה זוזי דהאי וליכא תו לאשתלומי מיניה וכ"כ הטור חו"מ סימן ע"ג ודכוותה כ' חו"מ סי' ק' דלוה שאומר קבעו לי זמן ואביא מעות אם יראה לדיין שיש לחוש שמא יברח או ישמט מלפרוע מחייבין אותו ליתן ערב עד שיפרע וכן כל כיוצא בזה אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ולקמן נדבר עוד בזה בס"ד בדין התופס לבע"ח. וצ"ע: