שלטי הגיבורים על בבא מציעא סה.

מי שמשכן שדהו ואח"כ בא המלוה לקנותו אין המצרן יכול לסלקו ולא עוד אלא אפילו קדם המצרן וקנאו כתב הרא"ש שהמלוה מסלקו וכתב הרמ"ה דוקא שקנאה בתר שתא אבל בגו שתא אערומי קא מערים ומיהו אם אירע למוכר מקרה שצריך למוכרה ומוכח מלתא דלא קא מערים אפילו בגו שתא לית ביה דינא דב"מ וכתב הרא"ש ז"ל אם בתחלת המשכונא בא המצרן לערער ולומר אני אלוה לך כי שמא כוונתו להערים למכור למלוה י"א שהדין עמו וי"א דמצי למימר האיך נוח לי ללוות ממנו כי ירויח לי הזמן ולא יגוש אותי וכן נראה אמנם דבר זה תלוי בראיית הדיינין אם יראה לדיין שיש בו ערמה כגון שלא נמשך זמן המכר אחר זמן ההלואה או שאין רגיל ללוות לו וכל כיוצא בזה דוחין את המלוה ע"כ ואם שדה הסמוכה למשכונא נמכרת נ"ל דהלוה מעכב על המלוה ואין המלוה מעכב על הלוה אבל אם אין הלוה חפץ לקנותה ודאי לא גרע כח המלוה בה מכח שאר המצרנים ואם קדם וקנה זכה וכ"כ הר' יהודה ברצלונ"י: שכירות כתב מיי' שאין בו דינא דבר מצרא והרא"ש כתב בתשובה שיש בו דינא דב"מ דשכירות ליומיה ממכר הוא ומטעם זה יש בו אונאה וה"ה לענין מצרנות שייך ביה הטוב והישר כמו גבי מכר: כתב מיי' אם טוען המצרן שעשו קנוניא ביניהם נשבע הלוקח בנקיטת חפץ ונוטל מאתים היו שם עדים שנתן מאתים והמצרן טוען שאמנה היה בינו ובין המוכר והוא ידע בודאי שלא לקחו ממנו אלא במנה נותן לו הדמים כפי מה שהעדים מעידין ומסלקו ומשביעו שלקחו במאתים ונפטר היה תנאי ביניהם בין שהתנה המוכר בין שהתנה הלוקח אין המצרן יכול לסלקו עד שיתקיימו התנאים ויזכה הלוקח בקרקע אחר בעל כרחו ע"כ: כתב מיי' החליף חצר בחצר אין בו דין המצר ע"כ ובתשובה לגאון ראובן שמכר שדה הסמוכה לחצר שמעון וללוי ורצה שמעון ליתן לראובן גם הוא הכרם שהיה לו תחת אותו השדה ואמר ראובן איני חפץ בכרם שלך שאינו טוב כמו של לוי והשיב שהדין עמו ויראה מדבריו שאם היה כרמו טוב כמו של הלוקח שהוא מסלקו ואפשר שגם מיי' היה מודה בזה שהוא לא כתב אלא החליף חצר בחצר אבל בשדה היה מודה. כתב ריא"ז אם לקח הלוקח סתם ולא הודיעו לבר מצר יכול הבר מצר לערער עליו בכל שעה שירצה לפי שאינו אלא כמו שלוחו. אבל אם הודיעו ואינו נותן לו מעותיו הרי גלה דעתו שאינו חפץ בשליחותו. ואם ראה אותו מחזיק הקרקע ובונה וגודר ולא ערער הרי גלה דעתו שאינו חפץ בשליחותו:

לשון ריא"ז המחליף קרקע במטלטלין הרי הוא כמוכר בדמים ויש בו דינא דבר מצרא:

לשון ריא"ז ונראה בעיני שאם טען לוקח שלצורך דברים אלו מכרו המוכר אינו נאמן עד שיביא ראיה לדבריו לפי שהקרקע בחזקת בעל המצר בלא ראיה: