שלטי הגיבורים על בבא מציעא סד:

כתב ריא"ז ונראה בעיני שאינו יכול להשביעו שלא קנאה בפחות שאין נשבעין על טענת ספק:

כתב ריא"ז ול"נ שמאחר שהוחזק כפרן בשטרות אין מאמינין אותו אלא בעל המצר לוקחה בשומת ב"ד:

בדין ישראל המוכר קרקע לכותי אמיצר ישראל התוס' פרק הגוזל בתרא שם כתבו בשם ר"ת דהא דמשמתינן ליה למוכר דוקא כשישראל בעל המיצר רוצה ליתן לו כמו שנותן לו הכותי אבל אם הכותי רוצה ליתן לו יותר אין להפסיד בשביל כן אבל בעל סמ"ג עשין פ"ב לא חילק בין אם הכותי רוצה לתת לו יותר מישראל או לא בכל ענין כ' בסתם דכשהישראל רוצה ליתן כמו הכותי משמתינן למוכר והוסיף מדידיה ואמר וז"ל ונראה דדוקא עד כדי דמיהם אבל אם הכותי רוצה להוסיף מדמי שווייה ימכרנו לישראל בדמיה כי אולי הכותי מוסיף דמים להיות שכן לישראל ולגרשו מנחלתו ע"כ נרא' דהרא"ש מפרש בהפך ממה שאומרי' התוספות כי לדברי התוס' יש לו למכור הקרקע למי שנותן לו מעות יותר אפי' יהיה כותי ולדברי הרא"ש כשהכותי נותן לו מעות יותר אז יתננה לישראל בפחות ואפשר לומר דכל הני שזכרנו לא פליגי אהדדי רק הכל לפי ראות עיני הדיין כמו שכתב הטור חו"מ סימן קע"ה: ודע כי גמגום יש בדברי הרא"ש בדפוס וה"ק ודאי דיש למוכר למכור הקרקע שלו למי שנותן לו מעות טפי אפי' יהיה הנותן כותי כדברי התוספות מיהו כשישראל בעל המיצר רוצה בה אפילו הכותי רוצה לתת יותר יש ליתננה לישראל כדברי סמ"ג כי אולי הכותי מוסיף דמים להיות שכן לישראל ולגרשו מנחלתו כמ"ש הרא"ש ז"ל על דברי רבינו תם והכי מוכח דברי הטור בשם אביו דודאי יש טעות בדפוס האשר"י: והגהת מיי' פי"ב מהל' שכנים כתבו בשם ריב"ן דאפילו אם הודיע למצרן ואינו רוצה לקנות משמתינן ליה נראה דלדידיה בכל ענין לא מצי למכור קרקע לכותי אמצרא דישראל חבריה והכי כתב טור חו"מ סימן קע"ה בשם גאונים שיש מהם שכתבו שאפילו אינו מוצא ישראל שרוצה לקנותו וגם המצרן אין לו במה לקנותה אפי' הכי אינו רשאי למוכרו לכותי אפי' שהוא עני ואין לו מה יאכל יתפרנס מן הצדקה ואל יגרום היזק לחבירו וכתב עוד הטור ויש מחלקין דהיכא שרוצה למוכרו בשביל פרנסתו ואינו מוצא ישראל שרוצה לקנותה יכול למוכרה לכותי ויקבל עליו אונס שיבא מן הכותי והטור דידיה הביא דעת אביו לפסק הלכה ולדבריהם נראה דכשהותר לו למכור לכותי אינו צריך לקבל עליו שום אונסא דמתיליד מיהו מדברי מהר"ם ז"ל משמע דצריך לקבל אונסא דמתיליד כדלקמן. ולענין להשכירו לכותי איכא נמי פלוגתא בדברי סמ"ג שזכרנו משמע דגם לא מצי להשכיר קרקע לכותי אבר מצרא דישראל חבריה היכא שבן המיצר הישראל רוצה בו והמרדכי כתב בשם ריצב"א וכן הגהות מיי' פרק י"ב מהלכות שכנים בשם ריצב"א דאפילו ישראל בן המיצר רוצה לשכור יכול להשכיר לכותי דלא אשכחן דהחמירו רק לזבוני ע"כ ונראה דאין הוכחה מכאן לומר דפליגי אם בשכירות נוהג דין בר מצרא או לא כדי שנאמר דלסמ"ג בשכירות שייך דינא דבר מצרא ולריצב"א [לא] דזה אינו דלעולם י"ל דלכ"ע בשכירות לא שייך דינא דב"מ ויכול בעל המיצר להשכיר קרקעו אפילו לאיש אחר שאינו בעל המיצר והכא היינו טעמא דסמ"ג מפני שמרביע לו ארי אמצריו דומיא דמכירה דמדינא לא שייך בר מצרא במוכר לכותי אלא דמשום דמרביע לו ארי אמצריו קנסינן ליה הכא נמי ל"ש ואל תאמר ותסייעני לזה מהא דכתב סמ"ג שם להדיא דבשכירות אין בו משום דין בר המיצר דאי משום הא לא תסייעני דאין כוונת סמ"ג שם לומר דמי שרוצה להשכיר קרקע שיכול להשכירו אפילו למי שאינו בן המיצר כמו נדון דידן רק כוונת סמ"ג שם הוא לומר דמי שכבר השכיר קרקע לחבירו שאינו בן המיצר שלו ובא אחר למוכרו לזה שהשכירו לו לא מצי בעל המצר לעכב על ידו כמו שכתב גם מיי' ופירש דבריו כך המגיד משנה שם פי"ב מהלכות שכנים והוא הנכון דכל עניני בר מצרא לא נאמרו רק על המכר בלבד לא על השאלה ולא על השכירות ולא על המשכון ולא על שום דבר אחר כיוצא בזה רק הרשות נתונה מן התורה לכל איש להשכיר ולהשאיל ולמשכן קרקעו וחצרו לכל איש ואיש שיחפוץ ולא מצי בעל המצר לעכב על ידו דלא פירשו חז"ל ועשית הישר והטוב רק על המכירה ומדברי התוס' וסמ"ג והרא"ש והטור נראה דהיכא שלא רצה הישראל בקרקע זה ומכרו לכותי דאין צריך לשלם לו אונס דמתיליד אבל מדברי מהר"ם שהביא שם המרדכי גבי המעמיד חבירו ערב לכותי משמע דאע"ג דלא משמתינן ליה משום שמכר לכותי מ"מ צריך לשלם כל האונס דמתיליד דאפילו נתרצה הישראל להדיא שירביע לו הארי למצריו אפילו הכי כתב מהר"ם דצריך לשלם מה שיזיק לו הארי ומהכא נפקא לן נמי פלוגתא אחרינא כי האי דכתבו הר"ן ומגיד משנה פי"ב מהלכות שכנים בשם הראב"ד והרמב"ן והרשב"א דאם אירע שלא קבל עליו הישראל המוכר לכותי אמצרא דבר ישראל חבריה כל אונסיה דמתיליד דאינו חייב לשלם הנזק אם הזיקו הכותי פליג עליה מהר"ם ז"ל דלדידיה המעמיד חבירו ערב לכותי וכן המוכר קרקע לכותי אמצרא דבר ישראל חבריה אפילו ברשות הישראל בעל המיצר חייב לשלם לו כל אונס והיזק שיבא לו מן הכותי אע"פ שלא קבל עליו כל אונסא דמתיליד ואצ"ל אם מכר לו שלא ברשות בעל המצר דודאי צריך לשלם לו כל אונסא דמתיליד מחמתיה אע"פ שלא קבל. מיהו דברי הגאונים שהביא הטור דכשהותר לו למכור לכותי צריך לשלם לו ההיזק אינו סיוע לדברי מהר"ם דאינהו אמרי דצריך שיקבל עליו האונס ואפשר לומר דעד שלא קבל שלא יתחייב כדברי הראב"ד אבל מהר"ם ודאי פליג. בתים כתב ר"ת שאין להם דינא דבר מצרא והרמ"ה חולק שאם יש מקום ליכנס מזה לזה בענין שחשובים כאחד לענין עירוב לערב אחת אית בהו דינא דב"מ ואי לא לית בהו דינא דב"מ והרא"ש כתב על דברי ר"ת דבריו נכונים אלא שלא נהגו כך וכ"כ ה"ר יהודה ברצלונ"י שכתב דאין דינא דמצרנות אלא בקרקעות אבל לא במטלטלים וכל קרקעות שבעולם יש להם דין מצרנות כגון בית המרחץ ובית הבד ושובכות ומגדלות ושדות וכרמים ובית השלחין ובורות שיחין ומערות והדומה להם והמחובר לקרקע כללא דמלתא כל דבר שיש בו חזקה יש בו מצרנות חוץ מן העבדים שיש להם חזקה ואין להם מצרנות ובמקומות שבבה"כ כ' הראב"ד מכח הדין יש בהם מצרנות שהם כקרקע אע"פ שאינו מתקבל על הדעת אבל זה אנו רואין שאם היתה האיצטבא דחוקה ואחד מבני האיצטבא רוצה למכור מקומו שצריך למוכרו לבני האיצטבא: