שלטי הגיבורים על בבא מציעא סד.

והרמב"ן כתב שאין ת"ח פטורין ממעשר תבואתן ומכסף גולגלתן אלא כשהצבור נותנין ביחד כך וכך לפטור את כולן והם פוסקים ביניהם אבל אם אמר המלך שיתן כל אחד כסף גולגלתו אין עמי הארץ פורעין בשביל ת"ח ולא עוד דמלכא לא טרח אלא אומר כך וכך אנשים יש כאן וחייב כל אחד אם תפש מאחד או מרבים ע"י כולם כדיניה כדמפורש בהגוזל גובין בין מעם כארץ בין מת"ח וכתב הרמ"ה ז"ל דמחייבי צבורא למפרע עלייהו ממונא דנפשייהו לבי גנזא דמלכא ואפילו שהת"ח עשירים הרבה חייבין הצבור לפרוע בעבורם שלא מפני עניותם נפטרו אלא מפני תורתם וכ"כ מיי' וכתב ה"ר יוסף הלוי דוקא בת"ח שתורתם אומנתם אבל אין תורתם אומנתם חייב וכן כתב הרא"ש נראה שת"ח שיש להן קצת אומנות או קצת משא ומתן להתפרנס בו קצת כדי חייו ולא להתעשר וכל עת שהוא פנוי מעסקיו הוא חוזר על למודו ולומד תדיר נקרא תורתו אומנתו:

כתב ריא"ז הלוקח קרקע מחבירו ובא בעל המצר שהוא שכן לאותו קרקע ורוצה הוא לקנותו חייב הלוקח ליתנו לו שהתורה אמרה ועשית הישר והטוב ודרך ישרה היא זו שיקדים בו השכן. והלוקח מה לו לקנות כאן מה לו לקנות במקום אחר בין שהיה קרקע זה שדה או כרם בין שהיה בית. ונראה בעיני שאם קדם הלוקח ואכל הפירות קודם שיבא בעל המצר ליטלה מחזיר הפירות לבעל המצר שכל שבח הקרקע הוא לבעל המצר. וכשבא בעל המצר ליטלה אין הלוקח מקבל עליו אחריות אלא נותנה לו כמו שלקחה:

הא דאמרינן צריך שיקח קנין מבעל המיצר כתב הרמ"ה אם אמר בפני עדים הוו עלי עדים שנסתלקתי אין צריך שר"ל שנסתלקתי כדין בקנין ופירש גם הוא דוקא דלא אימליך ביה מוכר אבל אימליך ביה מוכר לזבוני ליה בהני דמי וא"ל זיל זבין לעלמא דלא בעינן ליה לא צריך למיקנא מיניה ע"כ. כתב מיי' בד"א שצריך קנין כשמחל לו קודם שקנה אבל אם מחל לו זכותו אחר שלקח כגון שבא המצרן וסייע אותו או שכרו ממנו או שראה אותו בונה וסותר כל שהוא ומשתמש בו ולא מיחה ולא ערער הרי זה מוחל ושוב אין יכול לסלקו. היה בן המצר במדינה אחרת או חולה או קטן ואחר זמן הבריא החולה או הגדיל הקטן ובא למדינה אינו יכול לסלקו שאם אי אתה אומר כן אין אדם קונה קרקע שיאמר הלוקח לאחר כמה ימים תצא ממני וכזה הורו הגאונים וכ' הרא"ש ומתוך לשונו משמע שאם לא סייע אותו ולא ראוהו משתמש יכול לסלקו אפילו לזמן מרובה ולא מסתבר כלל דכיון דטעמא משום הטוב והישר אין לנו ליפות כחו כל כך וכיון שלא גילה לו ללוקח מידי כשידע בקנין שהוא חפץ שיעשה עמו טובה ויניח לו השדה יש לנו לומר שלא ישרה בעיניו או שאין לו מעות לקנותה והר"ר יהודה אברצלוני כתב בשם גאון שאם שתק יום אחד שוב אינו יכול לסלקו ומסתברא כדברי רב האי דכיון ששהה שיעור מיזל ואמטויי זוזי דשכיחי ליה ואיתויי ומתבעי בדינא לסלוקי תו לא מצי לסלוקי ומיהו דוקא משעה שנתגלה המכר לבני העיר והחזיק הלוקח בקרקע בל אם לקחה בצנעא ולא החזיק אית ליה לבר מצרא רשותא לסלוקי ע"כ כתב גאון שאם היו המצרנים רבים ומכר אחד מהם זכותו ללוקח אפילו בקנין יכולין האחרים לסלקו ולא אמרי' שהלוקח במקום המצרן כיון שמכר לו זכותו ויהיה כאחד מן המצרנים שקדם וקנה שזכה בו וכ"כ הרא"ש ז"ל: