שלטי הגיבורים על בבא מציעא ס.

כמו שכתב רבינו בענין השאילני בטובתך כך פירש מיי' ולא נהירא להרא"ש דבשביל ששאל בטובתך לא יצא מכלל שאלה סתם אלא כך הוא לשון בני אדם עשה עמי טובה והשאילני כליך ומספקא להראב"ד אם יכול המשאיל לקחת אותו שלא בשעת מלאכתו של שואל והרמ"ה ז"ל כתב מסתברא שאינו יכול לקחת אותו שלא בשעת מלאכה דא"ל חיישינן דלמא מתביר או מתביד מיהו לית ליה רשות לאשאולי לאחריני דעל כרחיה בתורת שאלה הוא דקאי גביה ואין השואל רשאי להשאיל ותו דחיישינן דלמא מתביד גבי שואל שני ומפסיד לקתא ע"כ:

והשואל חפץ מחבירו ופירש לו שרוצה לעשות ממנו שום דבר אז הדין מתחלק לכמה דרכים ואזכור מהם שתים הנראים לי עיקר בזה והם כי אמר השואל למשאיל השאיל לי חפץ פלוני עד אשר אעשה דבר פלוני ואחזירהו לך אז כל עוד שהוא בעין צריך השואל להחזיר לו החפץ ואפילו אמר לו השאילני חפץ פלוני ואמשכן אותו צריך השואל לפדות הכלי ולהחזירו לו ואפילו עלה הקרן והריוח טפי ממה ששוה החפץ צריך שיפדנו אם חפץ בו המשאיל ולא מצי יהיב ליה דמי כדאיתא בס' תשב"ץ וז"ל מי שהשאיל לחבירו כלי או משכון ללוות עליו ברבית על השואל לפדות הכלי או המשכון ולהחזירו למשאיל ויפרע הקרן והרבית עכ"ל ואולם הדרך השנית הוא כשאמר לו השאילני חפץ זה לעשות דבר שאותו הדבר ידוע הוא שברוב הפעמים לא ישוב החפץ שלם לחזור או שלא ישוב כלל אז לא מצי המשאיל לכוף את השואל שיתן לו חפצו כיון שפירש לו שחפץ לעשות בו אותו הדבר ודאי שהמשאיל על דעת כן השאילו לו שאם לא יהיה ברשותו דשואל להחזירו שיפטר ממנו אך שיתן לו דמיו וראיה לזה הא דאמרינן פרק אלו מגלחין רשב"ג אומר האומר לחבירו השאילני חלוקך ואבקר את החולה והלך ומצא שמת קורעו ומאחה וכשיבא לביתו יחזיר לו חלוקו ונותן לו דמי קרעו ואם לא הודיעו הרי זה לא יגע בו ופירשו המפרשים שכיון שהודיעו שלבקר החולה הולך הוי כאילו נטל רשות ממנו שאם ימצאנו מת יקרענו הלכך קורעו ומשלם דמיו וה"נ גבי המקדש בטבעת שאולה קאמר הרא"ש פ' קמא דקדושין עש"ב וא"כ הכא בנדון דידן שהיה ג"כ אז ראובן מצחק ואומר ללוי הלויני מעות לצחוק וזה השאילו טבעת לצחוק נראה דודאי גמר בלבו להשאילו בענין שאם יפסיד אותו השואל ויקחנו המנצח וילך לו שלא יתחייב זה השואל להחזיר לו אלא דמי שויו בלבד. כד"ן:

הרי"ף והרא"ש פסקו דסתם שאלה ניתנה ליתבע מיד והתוס' כתבו דסתם שאלה הוי ל' יום גם בפרק כל הבשר דף קי פליגי בזה גבי טלית שאולה פטורה כל ל' יום והרא"ש שם דחה ראייתו וכן הוא דעת מיי' פ"ק מהלכות שאלה דשאלה ניקנה ליתבע מיד וכ"כ הטור חו"מ סימן שמ"א וסמ"ג עשין צ"ב הביא כל הדעות ולא הכריע:

כתב הטור נפל הבית לאחר שהשכירו אם א"ל בית זה אני משכיר לך אינו חייב לבנותו אלא מחשב עמו מה שנשתמש בו ומחזיר לו המותר וכן אם לא פרעו עדיין צריך ליתן לו כל מה שנשתמש בו וכתב הרמ"ה אם יש בעציו ואבניו כדי ליקח אחר יקח ואם אין בעציו ובאבניו כדי ליקח אחר ויש בהן כדי לשכור א"צ ליתן לו אחר ודוקא בשנפל כולו בהא אמרינן כיון דנפל אזדא אבל אם הוא קיים אלא שנתקלקל עד שהוא סכנה לדור בו חייב המשכיר לתקנו דהשתא לא שייך למימר אזדא ליה דמסתמא הוא עומד לתקן שעדיין נקרא בית אלא שהוא מסוכן לדור בו הלכך חייב המשכיר לתקנו ע"כ וכתב הרמ"ה הא דצריך להעמיד לו בית כי אמר בית סתם לאו למימרא שיכופו אותו לבנות לו בית או להשכיר לו דאע"ג דקנו מיניה שישכיר לו או לבנות לו בית לא היה בעולם ולא חל עליו הקנין אלא דה"ק שחייב להעמיד לו בית שאם קבל כל השכירות שחייב לו עד שיתן לו בית ואפילו נפל בחצי הזמן שאינו מוצא לשכור אלא בכל השנה היה למשכיר בית אחר שלא היה משועבד בשעת שכירות לאדם אחר חל הקנין עליו דבית סתם אמר לו וצריך ליתנו לו ולפי מה שכתב הרא"ש גבי שוכר חמור דבמה שמשכו נשתעבדו לו הנכסי' ליתן לו חמור אחר ה"נ כיון שקנו מיניה נשתעבדו לו כל נכסיו להשלים לו תנאו אפי' לבנות לו בית אחר: