שלטי הגיבורים על בבא מציעא נח.

שאלה להרא"ש ראובן היו לו בתים והלך מעירו ובא שמעון ודר בהם וראה שהיה הבית רעוע ונטוי ליפול ובנה בו והחזיקו והצילו מסכנת נפילה וסיידו וכיירו וכשבא ראובן הוציא לשמעון מביתו כי אמר שבתחלה נכנס שלא ברשות אם חייב ליתן לשמעון השבח כי אילו לא בנאה היו נופל או אין לו אלא הוצאה. תשובה כיון שהיה רעוע וקרוב ליפול אין ראובן יכול להוציאו עד שיתן לו כל יציאותיו שהוציא להחזיק הבית ולהצילו מנפילה אבל מה שבנה שלא היה צריך לבנות כגון שבנה חדרים וסייד וכייר זה עשה להנאת עצמו אין ראובן חייב לפורעם לו אלא אומר לו טול עציך ואבניך. ובדין פורע חוב של חבירו איכא פלוגתא בין רש"י ומיי' וסמ"ג ומרדכי וריב"ן ובין ר"ח ור"ת והרא"ש וטור חו"מ זכרנו בפ' שני דייני גזירות: וצ"ע על דברי הרא"ש דבפרק בתרא דכתובות נראה דמסיק כר"ת דבשאר חובות לא חשיב מבריח ארי וחייב לשלם לו וכמו שכתב גם הטור חו"מ סימן קכח בשמו ואילו בפרק הכונס מוכח מדבריו דהרא"ש דבכל חוב חשיב מבריח ארי מנכסי חבירו שהביא שם כל דברי התו' לפסק הלכה וכל הראיות שבירושלמי שהביא רצה להוכיח דבכל חוב מיירי ובודאי דדברי הירושלמי לא שייכי רק על כל חוב דעלמא ולא בחוב מזונות אשתו דוקא ובפ' אין בין המודר פי' הרא"ש דברי חנן כפירש"י שכ' פ' בתרא דכתובות דבכל חוב הניח מעותיו על קרן הצבי וצ"ע ויש מקום לעיין על דברי הטור דפסק כאן סימן רל"ו בשם אביו דעובד כוכבים שבא על ישראל בעקיפים ואנס ממנו שדה או בית ולא היה ביד האנס להרוג לישראל ומכר האנס השדה לישראל אחר דחייב הבעלים לתת ללוקח מה שהוציא עד כדי דמי הבית ואילו הרא"ש פרק הכונס פסק להדיא דאינו נוטל רק מה שההנהו וז"ל ואינו נותן לו כל מה שהוציא כמו רועה שקדם במקלות דהתם כוון לטובת בעל הצאן אבל הכא לצורך עצמו קנאו הלכך אין לו אלא מה שההנהו ע"כ ופי' מה שההנהו הוא ששמין כמה היה רוצה ליתן על קרקע שיהיה מוחזר לו כמ"ש הרא"ש שם בדברי ר"ג אלמא דלא שקיל מבעלים רק מה שההנהו לעולם דפשיטא דמה שההנהו הוי בציר טפי ממה שהוציא בו ואין לומר דכל מה שהוציא שכתב הרא"ש פרק הכונס ר"ל טפי מכדי שויו אבל כדי שויו לעולם נותן דהיינו מה שההנהו דהשתא אתיא שפיר מה שכתב הטור חו"מ סימן רל"ו דזה אינו כי כל מה שהוציא שכתב הרא"ש פרק הכונס ר"ל עד כדי דמיו מדמדמי ליה לרועה שקדם במקלות ורועה שקדם במקלות בשכר לא שקיל רק עד כדי דמי הבהמה ותו לא כמו שכתבו שם התוס' והטור עצמו סימן ש"ג הלכך דעת הרא"ש בפרק הכונס הוא דאינו נוטל רק מה שההנהו ולא מה שהוציא כדי דמי השדה והבית ונמצא דקשיא לדברי תשובתו שהביא הטור דשקיל מה שהוציא אם הוציא כדי דמי הבית ואין לומר דהא דכתב הרא"ש בתשובותיו דשקיל כדי דמי הבית ר"ל כשכוון הלוקח להנאת בעלים דומיא דקדם רועה במקלות דאמר דשקיל כדי דמיהן משום שכוון להנאת הצאן א"כ מאי האי דקאמר אם רוצה הוא ליטלו מידו דמשמע שקנהו הלוקח לעצמו וכן מאי האי דנקיט לישנא דלוקח אלא ודאי בלוקח לעצמו איירי דהכי מוכח לישנא דהתשובה שהביא הטור והתשובות אינם בידי עתה לעיין עליהם וא"כ קשה וגם יחלוק הרא"ש עם ר"י דר"י שם בתוס' כתב דאם לקח ממנו בכדי שויו דצריך לתת לו דמי שוויו דומיא דרועה שקדם במקלות והרא"ש פסק להדיא דאינו נותן לו רק מה שההנהו ומ"מ [מה] דכתב הטור צ"ע להולמם אפילו דידיה אדידיה דבתחלה כתב שאינו נותן לו רק מה שההנהו ואח"כ הביא תשובה שנותן לו מה שהוציא דסתרי אהדדי ומסתמא דכל ה"מ בקודם יאוש דאילו לאחר יאוש הא כתב דהכל שלו: