שלטי הגיבורים על בבא מציעא ד.

כתב הרא"ש ז"ל ומדלא הביא רב אלפס ז"ל אלא דברי אביי מכלל דסבירא ליה דאמרינן מאן דחשיד אממון חשיד אשבועתא אע"ג דסוגיא בתלמוד מסיק דלא אמרינן מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ומיהו אין נפקותא בזה דלא אשכחן לאביי מאן דחשיד אממונא בלא עדים דאמר שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו דאל"כ תקשה לאביי מכל הלין דמוכח מינייהו דלא אמרינן מיגו דחשיד אממונא חשיד נמי אשבועתא:

ופשוט פ' הגוזל בתרא דמוסר לאנסין פסול לעדות ולשבועה ונראה דדוקא מי שהוא מוחזק מסור אבל אם טוען מסרתני והוא אומר לאו לא נפסל בשביל כך מלישבע היסת וליפטר למאן דס"ל דנשבעים על טענות כי האי כמו שכתבתי בהלכות חובל ומזיק בפי' וכ' המרדכי שם בשם ספר חפץ בשם רב פלטוי דלא מבעיא מסור גמור דפסול אלא אפילו אדם המריב עם חבירו ואומר בפרהסיא אלך ואמסור ממונך הואיל ומעיז פניו בפרהסיא נחשב רשע ופסול לעדות וה"ה לשבועה וסיים בה המרדכי שם בסמוך וכי אמרי רבנן לא נחשדו ישראל על כך ה"מ דשתיק ליה משתק אבל הכא דקא פעי בפרהסיא בדבורא מזיק הוא ונפסל לעדות ואין לומר דגזים איניש ולא עביד דאיכא למימר דהכא מיירי במוחזק לכך עכ"ל משמע דאינו נפסל אלא במוחזק לכך וקשה בעיני דאי מיירי שהוחזק לכך למה ליה למימר (ליה) תו משום שהחציף למימר אמסור והלא פסול ועומד הוא כיון שהוחזק לכך וצ"ע ונראה דאפי' לרבינו ב נימין שכתב דהמלשין חבירו אינו חייב לשלם לו היזקו בדבורא בעלמא כיון שלא הראה לעובד כוכבים ממונו מ"מ גם (אינו) [איהו] מודה דהמחציף לומר אלך ואמסור נחשב רשע ונפסל לשבועה ולעדות והנאנס למסור ממון חבירו אינו נפסל לעדות ולשבועה ואפילו לא אנסוהו רק להראות והלך הוא והביא בעצמו ונתן לעובד כוכבים אינו רשע להפסל מעדות ומשבועה אלא בר תשלומין הוא כאשר כתבתי בהלכות חובל ומזיק וקצת נראה דהמעיד יחיד לחבירו ישראל לעובד כוכבים כיון דמשמתינן ליה וגם מחייבינן ליה לשלם לדעת קצת פוסקים לפי שהוא מתכוין ודאי להזיק לחבירו דודאי נפסל לעדות ולשבועה אבל המתכוין להציל את שלו מן העובדי כוכבים ומתוך כך מסרו לעובדי כוכבים כגון שהלך בערכאות או שהוציא שלו ע"י עובד כוכבים אע"פ דמשמתינן ליה על המעשה שעשה אין זה רשע ומסור כי לא נתכוין לעשות כרשע וכן נראה דהמוסר את חבירו בשעת זעם ובשעת חמום מפני שחברו חבל בו וכיוצא בזה הרי זה אינו נקרא רשע שיפסל לעדות בכך דאין אדם נתפס על צערו והלוקח ממון חברו ונושאו ונותנו לעובד כוכבים ואינו מעמיד העובד כוכבים עליו שאינו מפילו ביד העובד כוכבים אז דינו כשאר המזיקין ממון חביריהם ישראל לענין פסול עדות ושבועה וכתב שם כמרדכי דהנאנס לחתום שקר אונס נפשות חייב לשלם אבל אינו נפסל לעדות ולשבועה ואם נאנס מחמת אונס ממון הרי זה נפסל לעדות ולשבועה כמו גזלן וחייב לשלם:

בדין שומר שכפר בכל איכא פלוגתא לדברי רש"י אין כופר בכל פטור משבועת התורה אלא בהלואה שאומר מנה הלויתיך והלה כופר אבל תבעו בפקדון שהפקיד בידו אם כפר בכוליה חייב לישבע מן התורה ולר"ת לעולם כופר בכל פטור משבועת התורה גזרת הכתוב ואפילו השומרים שטענו שנאנסו אינן חייבין שבועה אא"כ הודו במקצת הטענה ולדברי ר"י וריב"א ומיי' פ"ב מהלכות שכירות וסמ"ג עשין פ"ט והרא"ש וטור חו"מ סימן פ"ז כולם הסכימו דכופר בפקדון פטור משבועת התורה ואינו חייב רק היסת מיהו דוקא היכא שכופר בכל בטענה דשייך במלוה דהיינו שטוען לא היו דברים מעולם או החזרתי ונסתלק מעלי שמירתך אבל אם כופר בכל בטענת נאנסו כגון שטוען המפקיד שהפקיד אצלו והנפקד טוען שנגנב או נאנס אז חייב לישבע שבועת התורה: