שלטי הגיבורים על בבא מציעא ג
Shiltei HaGiborim on Bava Metzia 3b · שלטי הגיבורים על בבא מציעא · free full Hebrew text
Open in the reader →וכן פשוט פרק מרובה דף סט דאין אדם יכול להקדיש דבר שאינו שלו וכך אינו מקדיש דבר שאינו ברשותו הלכך מי שיש לו חוב על חבירו ואמר יהא להקדש או לעניים אין באמירתו כלום וכן גזל ולא נתייאשו הבעלים שום אחד מהן אין יכולין להקדיש אותו החפץ הגזלן אינו מקדיש לפי שאינו שלו והנגזל אינו מקדיש לפי שאינו ברשותו אבל אי נתייאשו הבעלים כיון דקנייה הגזלן לענין שאינו משלם החפץ בעין רק הדמים אז מצי להקדישו דחשיב שלו דגזלן וכן כל כיוצא בזה וצ"ע קצת על דברי מיי' דבפ"ו מהלכות ערכין כתב כהאי פסקא דאתיא דלא כסתמא דמשנת מעשר דצנועים שהביא שם התלמוד ובפ"ט מהל' מעשר שני פסק כמשנה דצנועין שמניחין מעות בשעת השמיטה ואומרים כל הנלקט מפירות רבעי אלו מחוללין על המעות הללו אף על גב דליתיה ברשותייהו מצי מפריק ותפיש להו המעו' בקדושה ופליגי הני סתמי אהדדי והיאך פסק כתרוייהו והכי נמי צ"ע על סמ"ג עשין קל"ב וקל"ז דאיהו נמי פסק כתרוייהו כדברי מיי' ממש ואפשר לומר דודאי מדינא כל שאינו ברשותו לא מצי מחלל אבל משנת צנועים היא תקנתא כדי שלא יהא אדם נכשל לאכול פירות שאינן מחוללין ומש"ה אפקינהו רבנן לפירות מרשות המלקטים כדי שלא יהיו נכשלים ואוקמינהו ברשות בעלים כדי שיוכל לחלל דהפקר ב"ד הפקר ומ"מ לא היו אומרים כל המתלקט משום דאין פודין במחובר ואע"פ שבמיי' בדפוס שלפנינו כתוב דפודין במחובר טעות סופר הוא וצ"ע מדברי הרא"ש כאן ודבריו במס' נדרים. ואם גנב והקדיש שור לאחר יאוש לקדשי בדק הבית איכא פלוגתא לפי דברי מיי' פי"ב מהלכות גניבה אין חילוק בין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית דבכולהו גנב והקדיש לאחר יאוש וטבח פטור מתשלומי ד' וה' וכן האריך שם המגיד משנה לבאר דבריו מיהו כתב שם המגיד משנה שהרי"ף השמיט ברייתא דגנב והקדיש וכו' שם פ' מרובה ואינו כן דבכל הספרים שלנו הביא רבינו וניכר שהוא לשונו מהא דכתב הרי"ף שם בעצמו דאין הברייתא עיקר אלא המשנה אלמא שהביאה בהלכותיו והתוס' שם והרא"ש פסקו דדוקא בקדשי מזבח הוא דאמר גנב ולבסוף הקדיש ואח"כ טבח פטור מתשלומי ד' וה' דודאי שם בעלים עלייהו אבל קדשי בדק הבית יצאו מרשות הבעלים לגמרי ואינו נקרא עוד שם בעלים עלייהו והלכך חשיב כאילו מכרו כשהקדישו לבדק הבית וחייב משום שהקדישו בתשלומי ד' וה' וכ"כ הר"ן שם והתוספות שם ליישב דאתי שפיר אף אליבא דמ"ד יאוש כדי קני דכיון דלא נקרא שם בעלים עליו אפי' הקדיש לפני יאוש הוי קדוש דכי היכי דלמאן דאמר יאוש כדי קני מיחייב הגנב במכירה קודם אע"ג דלא אהנו מעשיו דהא לא מייאש זה וחייב להחזירו בעין ולא חל המכר הכי נמי מיחייב בהקדש קודם יאוש כיון דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט: