שלטי הגיבורים על בבא מציעא מט.

ודרך הליכתו שאמרו בחמור גבי אנגריא פירש"י שיש לו לילך באותו דרך שילכו בו אנשי המלך הלכך כיון שיש לו לילך באותו דרך אע"פ שאין דרכן להחזיר בהמה עד שיחזירו אחריהם אומר לו לך עמהם עד שימצאו בהמה אחרת ויחזירו לך זאת כי כן דרכם ור"ח פירש דרך הליכתו שפגעו בו דרך הליכתו ואם לא שפגעו בו לא היו מחפשין אחריו ליטלו הלכך יאמר לו מזלך גרם אבל אם חפשו אחריו עד שמצאו ולקחו חייב ליתן לו אחר מת החמור או נשבר שאינו ראוי עוד למלאכה בין שכרו לרכיבה בין למשאוי אם אמר לו חמור סתם חייב להעמיד לו אחר ופי' הראב"ד ז"ל דוקא שהקנה לו בקנין דאי לאו הכי במה נתחייב לו אין כאן אלא מי שפרע והרא"ש כ' דבמשיכת החמור נשתעבדו נכסי המשכיר להעמיד לו חמור עד אותו המקום א"ל חמור זה אני משכיר לך ומת אם יש בדמי הנבילה ליקח אחר לוקח ואם אין בדמים ליקח ישכור אע"פ שמכלה הקרן ואם אין בדמים לא ליקח ולא לשכור אינו חייב ליתן לו חמור אחר אלא יתן לו שכרו הראוי לו ע"כ ויש לו עליו תרעומת ומיי' חלק בחמור זה בין שכרו למשא ובין שכרו לרכיבה דדוקא לרכיבה ימכור הנבילה וישכור אחר אבל למשא כיון דא"ל חמור זה אינו חייב ליתן לו אחר אלא נותן לו שכרו של חצי הדרך ומניח לו נבלתו וטור כתב ואיני מבין מה חילוק בין שכרו למשא או לרכיבה וכן השיג עליו הראב"ד והא דאמרינן דנותן לו שכרו על שהוליכו לכאן דוקא כשמוצא לשכור במקום שמת זה או אפילו אינו מוצא לשכור אבל יכול למכור סחורתו במעט ריוח לכך צריך ליתן לו שכרו ע"כ אע"פ שאילו לא מת והיה מוליך סחורתו למקום שרצה לילך היה מוכרו יותר ביוקר אין זה אלא תרעומת אבל אם אינו מוצא לשכור חמור אחר גם אינו יכול למכור סחורתו כאן בשום ריוח אינו נותן לו כלום משכרו ונראה שכל היכא שחייב לו להעמיד לו חמור אחר כגון דא"ל חמור סתם או חמור זה ויש בדמיו לשכור אם מת בחצי הדרך ואינו מוצא לשכור אלא ביוקר גדול צריך המשכיר לשכור לו ואינו יכול לומר אחזיר לך מעותיך וכן אם ימצא השוכר לשכור בזול לא יוכל לומר אשכור לעצמי ואתן לך שכר חצי הדרך שהלכתי עמך ומדברי רש"י יראה שיוכל המשכיר לומר אחזיר לך שכרך וכ' הטור ולא נהירא דכל זמן שיש בדמים לשכור כאילו היא עדיין קיימת ואין א' מהם יכול לחזור בו:

אמר לו ספינה סתם והשוכר אמר לו יין זה לדעת רבינו אע"פ שלא נתן כלום מן השכר חייב ליתן לו כולו כיון שבעל הספינה יכול לקיים תנאו ולא בעל היין וכ"כ מיי' אלא שכתב צריך לנכות לו הטורח של חצי הדרך שאינו דומה המטפל בהולכת ספינה ליושב בטל אבל הרמ"ה כתב דלא שייך למימר אינו דומה הבא טעון לבא ריקן דבטילה דהאי דאפסדתיה לספינתיה קשי ליה טפי מהיכא דעביד מלאכה ודמי לאוכלסי דמחוזא דיהיב להו כל שכרן משום דכי לא עבדי חלשי והרא"ש כתב שלא יתן לו אלא שכר של חצי הדרך ומההוא דשכר ספינה סתם והשוכר אומר יין סתם שחולקין השכירות דקדק הרמ"ה מי ששוכר חמור או ספינה למשא ידוע אין יכול לשנות למשא אחר אפילו אינו כבד ממנה וכן המשכיר חמור אין יכול לדחותו וליתן לו חמור אחר או ספינה אחרת וי"א דודאי בעלמא יכול לשנות דמה לי יין זה שהתנה או אחר אלא שמצא כאן מקום קפידא לנוח ונחה וכן דעת הרא"ש ז"ל וגבי שכר בהמה לרכוב עליו אשה כתב הרמ"ה דוקא ששכר לאשה סתמא אבל שכרה לאשה זו אינו רשאי לשנותה לאשה אחרת אלא אם כן שכרה האשה לעצמה כגון שאמרה לו השכיר לי בהמתך שלא הוצרך השוכר לומר לפלוני זו אז יכולה לשנותה ובלבד שלא תהא כבידה יותר ממנה ואם אין השוכר בעצמו הולך עמה או שאין הבעלים בעצמן הולכין עמה אפילו מכבד לקל נמי לא ישנה שאין השוכר רשאי להשכיר ע"כ ור"ל שהשוכר בהמה למשא ידוע אינו יכול לשנות וליתן עליו משא אחרת אפילו אינו כבד ממנה כדאמר לקמן גבי ספינה זו ויין זה אבל י"א שיכול לשנותו ובלבד שלא יהא כבד יותר וכן דעת הרא"ש ז"ל: