שלטי הגיבורים על בבא מציעא מז

שנים שהתנו ביניהם לקיים דבר אחד ונתנו ערבונות לקנס שמי שיחזור בו שיזכה חבירו בערבון לא יאמר אם אני חוזר בי אתן לך כך וכך וה"ז משכון על ממון שאתחייב לך אם אחזור בי דבכה"ג לא זכה במשכון כל זמן שאינו חייב לו כלום אלא צריך להקנות לו בסודר דלא כאסמכתא ובב"ד חשוב כדי שיתחייב לו מן הדין אם יחזור בו ואז יתן לו החפץ במשכון ואז יחול השעבוד על המשכון כיון שנתחייב לו בקנס אם יחזור בו או יאמר אם אחזור בו תזכה בכך וכך ממון בגוף חפץ זה: וששאלת שטר שכתוב בו אם לא יפרע לזמן פלוני שיתחייב בכך וכך ממון וכתוב בסוף השטר דלא כאסמכתא אם הקנס נגבה בב"ד דע כי אסמכתא היא הא דגזים שקבל עליו אם לא יפרע בזמנו שיתחייב בדבר שלא היה חייב בו ואסמכתא לא קניא אלא באומר מעכשיו ובב"ד חשוב אע"ג דכתיב בשטר דלא כאסמכתא לא מהניא מידי דהא חזינן דאסמכתא היא ומאי אהני דכתיב דלא כאסמכתא: אם הוא בענין שאם היה רוצה לטרוח היה מוצא למכור שדה במנה ולא טרח ומכר במאתים מבעיא אי הוי כמו מוכר שדהו מפני רעתה ואינן יכולין לחזור בהם או לאו ולא אפשיטא וכתב מיי' לפיכך הרוצה לחזור משניהם אינו יכול לחזור בו ואם תפס המוכר ממקח שמכר כנגד המעות שנשארו בידו אין מוציאין מידו וכתב הרמ"ה ה"ה נמי מי שמכר נכסיו מפני שרוצה ללכת לדור בעיר אחרת כמוכר שדהו מפני רעתה דמי כיון דלא ניחא ליה בהאי מתא אין לך מוכר מפני רעתה גדול מזה. כתב הרא"ש פי' ר"ח הא דאמרי' כי עייל ונפק אזוזי לא קני היינו דווקא דגלי מוכר אדעתיה דלא מזבין אלא משום דצריך לדמי השתא בדוחקא אבל אי מזבין לאשתלומי למחר וליומא אוחרא בלא נחיצותא מעידנא דאיתחזיק קנה וזוזי מקבל לה בתר הכי דנעשו עליו כמלוה אפילו עייל ונפיק אזוזי והראב"ד כתב אפילו קבע לו זמן לפרעון וכשהגיע הזמן דחקו לפרוע לו מעותיו וזה דוחהו גם זה נקרא עייל ונפיק אזוזי ואם לא יפרענו אז יכול לחזור בו וכתב הטור ואני אומר הכל לפי ראות עיני הדיין כי לפעמים אדם חייב מעות ומוכר קודם זמן הפרעון שלא יראוהו דחוק למעות ויזלזלו נכסיו ואינו רוצה לקבל דמי המקח עד שיצטרך לפרוע חובו פן יוציאם וכשהגיע זמן אין לך עייל ונפיק אזוזי טפי מזה הלכך בכל עת שיראה הדיין שהוא דחוק למעות ונפיק ועייל אזוזי בטל המקח ע"כ: והרמ"ה כתב פי' עייל ונפק אזוזי שהלך אליו לבקש מעותיו שתי פעמים ל"ש מצאו ובקש ממנו ל"ש לא מצאו רק שגלה דעתו שהלך לבקשם ופי' עוד דוקא דעייל ונפיק ביומא דאוקימו ליה לזביני או ביום שקרוב לו לפרוע דאמרינן משום דדחיקא אזוזי זבין ולא זבין אלא אדעתא לאפרועי מיד ביומיה וכיון שלא נתנו לו באותו שעה יכול לחזור אבל לא עייל ונפק ביומיה לא תלינן דמשום דדחיק זבין אפילו עייל ונפק עלייהו למחר לא מצי הדר ביה ומיהו כי עייל ונפיק ביומיה אפילו ששתק באותו פעם ולא גלי דעתיה ולאחר כמה ימים חוזר הרשות בידו ואי עייל ונפיק ביומיה תרי זמני ולא יהיב ליה וקא הדר ביה מוכר ומקמי דשלים יומיה אייתי ליה ללוקח זוזי קני ולא מצי הדר ביה דכל שפורע ביומיה כמו שפורע מיד בשעת מכירה דמי ומטלטלין דינן כמקרקעי לדבר זה שאפילו אם משך הלוקח הפירות והכניס לרשותו והמוכר עייל ונפיק אזוזי לא קני וכ"כ רב האי במטלטלין שמשכן לוקח או קנאן בחליפין אי עייל ונפיק אזוזי לא קני וכן בקרקע לא מהני חזקה אי עייל ונפיק אזוזי אלא שבזה יש חילוק במטלטלי אם הוא דבר שאינו ראוי ליחלק כגון שמכר לו חמור וכיוצא בו ונתן לו קצת מהדמים ועייל ונפיק אזוזי המקח בטל לגמרי בשביל שאינו ראוי ליחלק והמוכר אינו רוצה להיות שותף עמו אבל במידי דבר חלוקה הוא אין המקח בטל אלא כנגד מה שחייב לו ומיי' לא חלק בזה אלא שנתן למטלטלין כל דין מקרקעי והרא"ש כתב כסברא הראשונה וכתב הרשב"א הקונה דבר מחבירו וטעה במעות במניינם ולאחר זמן תבען המוכר ואמר לו המעות שנתת לי היו חסרין נקנה המקח ומשלים מעותיו אפילו אחר כמה שנים: