שלטי הגיבורים על בבא מציעא מו.

וכתב הרא"ש לאו דוקא הלכו ולא הלכו אלא ה"ה נמי אם הלכו ולא שהו כל כך שעדיין מוציאין להשכיר עצמם שאין להם עליו אלא תרעומ' וכן אם לא הלכו ועכבם עד שאין מוציאין להשתכר צריך ליתן להם שכרם כפועל בטל אלא אורחא דמלתא נקט דמסתמא כשלא הלכו מוצאין להשתכר ומשהלכו אין מוצאין ומיהו לפעמים יבא נפקותא במה שהלכו אם הוא בענין שאינו מוצא להשתכר ואף אילו לא הלך לא היה מוצא להשתכר במקום אחר ואם הלך הוה ליה כאילו התחיל במלאכה ואין בע"ה יכול לחזור בו ואם חוזר בו צריך ליתן לו שכרו כפועל בטל ואם לא הלך חוזר בו ואפי' תרעומת אין לו עליו א"נ כגון שאר פועלים נשכרים בג' והוא נשכר בד' כיון שהלכו ה"ל כאילו התחילו ואין יכול לחזור בו ואינו יכול לומר השכירו עצמכם כשאר פועלים אלא צריך ליתן להם כפועל בטל כפי התנאי הגדול שפסק עמהם או ישכירו עצמם כשאר פועלים והוא ישלים להם כתנאי שפסק עמהם ומיי' כתב אם ביקר בעה"ב מלאכתו מבערב ומצא שצריכה פועלים אין לו לפועל כלום דמה היה לו לעשות לא ביקר אותם מבערב נותן להם שכרם כפועל בטל וכ"כ הרמ"ה דכיון שלא ראה אותה פשע כתב הר"ר יואל הלוי מי ששכר מלמד לבנו וחלה התלמיד אם אינו רגיל באותו חולי או אפי' אם רגיל והמלמד מן העיר ומכיר בו פסידא דמלמד אבל אם רגיל בחולי ואין המלמד מכיר בו כגון שאינו מן העיר פסידא דבעה"ב הוא ונותן לו שכרו משלם ולא כפועל בטל דכל בעלי תורה שאין לומדין הבטילה גורם להם שכחה ודמי לאוכלוסי דמחוזא דכי לא עבדי חלשי ונראה דבעלי בתים הרבה ששכרו מלמד אחד לשנה ולאחר ג' חדשים שהתחיל המלמד עלה בדעת אחד מהם לחזור בו בלי שום טענה אחרת והמלמד אומר אנא הא קאימנא תן לי הבנים ואני אלמדם או תן לי שכרי משלם עד סוף כל השנה כי אינני מוצא להשכיר עצמי במקום אחר וגם אם אומר לילך לא אוכל כי שאר בעלי בתים שהשכירוני גם הם כמוך אינם רוצים לפוטרני נ"ל דהדין עם המלמד ולא מבעיא לדברי רבינו יואל שהביא המרדכי דבריו בפ' האומנין דהיכא דמת הנער בחצי שנתו דיכול המלמד לתבוע כל שכרו דמצי למימר ליה הב לי בנך ואלפיניה שנראה מדבריו דאפי' דאיכא אונס לא נפטר בכך הבעה"ב כ"ש היכא דליכא אונס אלא אפי' למהר"ם ורוב הפוסקים דס"ל דהיכא דחלה הבן ומת שפטור בע"ה במה שלא למד היינו טעמא משום דאיכא אונס אבל כי ליכא אונס ליכא למ"ד שלא יתחייב בע"ה לתת לו שכרו משלם ולא כפועל בטל דכל לומדי תורה כשאינן לומדין הבטילה גורם להם שכחה ודמי לאוכלוסי דמחוזא דכי לא עבדי חלשי כמו שכתב המרדכי שם פ' האומנין וטוח"מ סי' ש"ל ולא מבעיא היכא דמתחיל שנתו דודאי דמי לפועלים שהלכו אצל המלאכה ולא מצאו דנותן להם בעה"ב שכרו משלם כדאי' בפירקין הלכה רווחת וליכא דפליג אלא אף אם לא התחיל שנתו דדמי לשלא הלכו הפועלים במקום מלאכה ובבוקר אמר בעה"ב שחזר בו דאמרי' בפרקין דלית לפועל על בעה"ב אלא תרעומת כבר פר"י היינו דוקא כשמוצא להשתכר במקום אחר אבל כשאינו מוצא להשתכר במקום אחר אפי' לא התחיל במלאכה אין בעה"ב יכול לחזור בו ואפי' היכא שהשכירו לב' שנים והתחיל במלאכה שנה ראשונה ותיכף התחלתו בעה"ב רוצה לחזור בו משנה שניה אע"פ שנותן לו שכר שנה כיון שאומר לו שמשכירו בעד ב' שנים כתב המרדכי סוף מס' ב"מ שאין בעה"ב יכול לחזור בו שכיון שהתחיל שנה ראשונה גם שנה שניה הוי בכלל שנה ראשונה והוי כאילו רוצה לחזור בחצי הזמן שאינו יכול ואע"ג דליכא קנין בדבר שכיר לא בעי קנין ע"כ מצורף כי רבים הם שהשכירו המלמד דאפילו אם יחיד יכול לחזור בו רבים אינם יכולין לחזור בהם וכיון שאין רבים יכולים לחזור בהם פשיטא שאין יחיד שבתוך רבים יכול לחזור והכי כתב המרדכי סוף ב"מ: שאלה להרא"ש ראובן קבל משמעון בגד לארוג ח' אמות בדינר וכשהתחיל לארוג אמר שהמטוה גרוע וגזים לו להניח מלאכתו אם לא יוסיף לו ומפני חשש זה נתרצה לו להוסיף שכרו ד' אמות בדינר ועתה יורנו רבינו אם שמעון חייב ליתן לו התוספת כי מחשיבו כדבר האבד דקי"ל שוכר עליהן או מטען ל"ש פועל ול"ש קבלן כי אם היה מניחו כך לא היה מוצא אומן שהיה נכנס למלאכת חבירו וה"ל כדבר האבד. תשובה כיון שקבלן אינו יכול לחזור ואם חוזר בו ידו על התחתונה יכול להטעותו ואפי' בדבר שאינו אבד אם אינו מוצא פועל אחר לשכור: שאלה ראובן אומר לאומן עשה לי כך וכך דבר פלוני ואקחנו ממך ועשה אותו האומן ואומר לראובן ליקח המלאכה ואם לא יקחנו מיד תפסד וראובן אומר איני צריך לה. תשובה חייב ראובן לפרוע לאומן כל הפסדו משום דינא דגרמי מידי דהוה אהלכו חמרים ולא מצאו תבואה פועלים ומצאו שדה לתה נותן להם שכרם כיון שהפסידו על ידו מלאכת היום הכא נמי ע"פ דבורו הפסיד: