שלטי הגיבורים על בבא מציעא מב.

כתב הטור והאידנא אפי' סתמא נמי ככתוב דמי שהרי הן דנין כדיננו וכתב הרב יצחק קראקוזא ונראה למורי היכא דלא קבל עליה שלא לתבוע הערב תחלה ונעשה לו ערב ופורע בשבילו צריך לשלם לו כל ההפסד דדוקא לכתחלה הוא דאסור אבל דיעבד ישלם כל ההפסד כיון דמחמתיה קא פסיד ע"כ ואינו נראה דכיון שיש בו צד איסור למה נחייבנו לפרוע באיסור ודאי כל הפסד שבא לו מכחו כמו שאנסו או כיוצא בזה צריך לשלם אבל לא נאמר לו תן רבית כתב הראב"ד דה"ה נמי עובד כוכבים שלוה מישראל ברבית שאין ישראל רשאי להיות לו ערב אא"כ התנה עם העובד כוכבים שלא ידחנו אצל הערב כל זמן שיש בידו לפרוע שאם לא כן ה"ל כמלוה לישראל הערב ואם קבל עליו מותר אע"ג דכי לית ליה שקיל מישראל קרן ורבית: לשון ריא"ז התנה עמו שהעובד כוכבים לא יגבה מן הערב אלא כשאינו מוצא נכסים ללוה כדיני ישראל ה"ז מותר ליכנס לו ערב שאין העובד כוכבים נותן מעותיו מתחלה אלא על דעת לגבות מן הלוה ונראה בעיני שאין כל הדברים הללו אמורים אלא כשהיה רבית מפורש בשטר שכתוב בו שהלוה לו ד' בה' אבל אם כלל הרבית עם הקרן וכתב בו שהלוה לו חמשה מותר ליכנס לו ערב אע"פ שהוא גובה מן הערב תחלה כמב"ה וכן נוהגין היום רוב העם:

כתב הטור ישראל שאמר לעובד כוכבים לוה לי מעות מישראל בשמך ומה דיהבית ליה קרנא ורווחא עלי והמלוה לא ידע שבשביל הישראל לקח אותם ולבסוף נודע לו לדברי ר"ת ז"ל שאין שליחות לעובד כוכבים כלל מותר כיון דאין שליחות לעובד כוכבים אינו שלוחו של הישראל ואין למלוה עסק אלא עם העובד כוכבים ולפירש"י שיש שליחות לעובד כוכבים לחומרא הרי הוא שלוחו של הישראל ואסור ור"י התירו אף לדברי רש"י ואפי' עשאו הלוה שליח בפירוש ויש עדים בדבר וכתב הרא"ש לדברי ר"י אין היתר בדבר אלא למלוה לפי שאינו יודע שהוא לצורך הישראל אבל הלוה שיודע שלקחה לצורכו הרי שלוחו הוא ואסור לפרש"י. ישראל שנתן משכונות לעובד כוכבים ללוות עליו מישראל ברבית כתב ר"י ז"ל שהוא מותר לו ליקח הרבית אפי' הלך העובד כוכבים ופרע לישראל קרן ורבית דמסתמא לא שביק היתרא ואכל איסורא ואקנייה ניהליה משכון לעובד כוכבים ועובד כוכבים קנייה במשיכה וכל מה שנותן לישראל בשביל העובד כוכבים הוא נותן וכתב סמ"ג ולפי זה עובד כוכבים שמשכן בחובו ומשכן המשכון לישראל ברגית אסור לו ליקח הרבית מישראל בעל המשכון שזה ודאי לא הקנהו לו ומדברי הרא"ש ז"ל יראה שגם זה מותר ועיין בטור באורך: ראובן שאמר לשמעון לקחת ממני רבית מיד ליד ושמעון משיב לא לקחתי אלא ע"י העובד כוכבים נאמן. כתב הרא"ש בתשובה שנאמן בלא שבועה אבל אם משיב איני יודע אם נתת לי מעולם מעות ברבית צריך לישבע על אותן המעות שטוען ראובן שהלוה אותם לו ברבית שאינו יודע שנתנם לו מעולם: לשון ריא"ז המקבל מעות מישראל חברו להלוותן לעובד כוכבים ברבית ומביא הרבית מן העובד כוכבים לבעל המעות ה"ז מותר שאינו מלוה משלו ואינו גובה משלו אלא שומר הוא עליהן בין על המעות שמלוה בין על הרבית שגובה מן העובד כוכבים ואם היו באחריות המקום ה"ז אסור אא"כ היה המקבל נוטל חלקו בשכר יותר ממה שנוטל בהפסד כמב"ה. וכן נראה בעיני שאם הביא ישראל משכונו של עובד כוכבים לישראל חבירו ומלוה עליו ברבית בשביל העובד כוכבים ולאחר ימים אומר שהוא שלו הואיל והודה מפיו בתחלה שהוא של עובד כוכבים ובחזקת של עובד כוכבים הלוה לו זה ברבית הודאת פיו כמאה עדים ואפי' אם יבאו עדים אין העדים נאמנין לבטל הודאתו במה שחייב עצמו וכבר הפסיד את משכונו בהודאתו ולא יקבל זה רבית מידו הואיל ואמר שהוא שלו לא יעכב המשכון עד שיבא העובד כוכבים ויטלנו ויתן לו הרבית שלו כמב"ה ואם היה מכיר בו המלוה מתחלה שהמשכון שלו ועושה עצמו כמי שאינו יודע על זה נאמר ויראת מאלהיך שהוא מכיר לבבך ויודע מחשבותיך: