שלטי הגיבורים על בבא מציעא מ.

וגבי ההיא דנותן מעות לחבירו לקנות לו חטין וכו' שהביא המרדכי תוספתא בלשון הירושלמי פ' הגוזל קמא משמע דהמבטל כיסו של חברו כגון שנתן לו מעות לקנות לו פירות ובאחרונה אמר לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומת אבל אם חברו מרויח במעותיו כגון שידוע שבמעות זה קנה איזה סחורה או הלוה ברבית וכיוצא בזה דהשתא זה נהנה וזה (אינו) חסר כי זה היה צריך למעותיו להרויח בהן וזה מעכב אותן ומרויח בהן אז חייב לשלם לו כל שהרויח בהן הראוי לבא לחלקו מבעל המעות וכן עשו מעשה הפוסקים באחד ששלח מעות לביתו להרויח בהן ועכב השליח הכסף כשנתיים והגבו ממנו בעל כרחו הריוח מאותן המעות (חייב לשלם) גם היכא שמבטל כיס חברו והוא אינו מרויח בהן איכא פלוגתא ועיין פ"ק דב"ק. בדין נותן מעות לשלוחו לקנות חטין וקנה שעורים או איפכא דאיתא פרק הגוזל קמא דף ק"ב איכא פלוגתא הר"ן שם כתב בשם הרא"ה דנותן מעות לשלוחו לקנות לו מידי ושינה בשליחותו והותירו דמי המקח ששינה בו הריוח לאמצע אפי' אין לזה הקונה שותפות כלל אלא שהוא שליח גרידא והטעם דהשליח ששנה ע"י שינוי וע"י המעות בא שם הריוח והלכך שקיל חלקו בשבח כאילו היה לו שותפות בעסק זה ונראה דנוטל השליח החצי מהריוח כי לענין גרם הריוח הרי הוא שותף עם בעל המעות כאילו יהיה לשליח חצי מהמעות במקח זה ולבעל המעות חצי המעות במקח זה והרי"ף ומיי' פ"ק מהל' שותפין וסמ"ג עשין פ"ב והרא"ש וטור ח"מ סי' קפ"ג וכל הפוסקים דכשהוא שליח ואין לו שותפות כלל בעסק זה דאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לבעל המעות דהא שלוחו הוא ואין לומר דיחשב כגזלן במה ששינה ממה שאמר לו כדי שיאמר שיוכל השליח לתת מעותיו ולסלקו מן המקח כשיש ריוח דאין זה גזלן בשינוי זה תדע דהא התלמוד קורא אותו שותפות אף לאחר ששינה דכשיש לו שותפות עמו אומר התלמוד דאם שינה הריוח לאמצע אלמא אע"פ ששינה לאו גזלן הוא כך נראה דכתב הרא"ש שם ואם נתן לו מעות לקנות סחורה ידוע והלך וקנה סחורה אחרת וטוען שקנה לעצמו ולכך שינה זו היה מעשה בפראג"ה ודנו הריב"ם וחכמים אחרים שישבע השליח דלכך נתכוין ויהיה כל הריוח שלו ואין בזה משום משים עצמו גזלן אי מטעם שכתב שם הגהת הרא"ש וא"ז דלפי דעתו דשליח שרוצה לשלם המעות למשלח היתרא עבד ונראה דדוקא בכה"ג ששינה מדעת בעלים הוא דאמר דנאמן השליח שנתכוין לקנות לעצמו דהשינוי שעשה הוי רגלים לדבר דכך הוא וע"י השינוי נמי יורד המקח לרשותו אבל אם לא שינה מדעת בעלים איכא פלוגתא כשטוען שקנה לעצמו אי מהימן אי לאו ועי' בב"ק דף קט"ז שותפין שעמד עליהם גייס וטרפן ועמד א' מהם והציל אם חבירו יכול להציל אע"פ שזה אומר לעצמי אני מציל לא זכה בחלק חבירו אלא איהני ליה האי מלתא דאמר לעצמי אני מציל שכל מה שיציל עד כדי חלקו שיש לו באותו עסק הוי שלו לגמרי כאילו נחלק השותפות מעיקרא והוברר שזה שהציל היה שלו דכגון זה שיש איבוד ממון שותף חולק שלא מדעת חבירו והוי כל שהציל עד כדי חלקו שלו אבל אם הציל יותר מכדי חלקו הרי הוא של חבירו דלמה יזכה בחלק חבירו מאחר שגם חבירו יכול להציל וליכא כאן הפקר ויאוש כלל ועיקר ועל מה שהציל יותר אפשר דלא שקיל שכירות כלל דכיון דהוא מבני השיירא כן אורחייהו דבני השיירא לטרוח הא' בשביל חבירו בלא שכירות כן פירש"י והטור חו"מ סי' קפא והרא"ש בהלכה שם פרק הגוזל בתרא וכן עיקר ואפשר דגם מיי' פי"ב מהלכות גזילה ופ"ה מהלכות שותפין הכי דעתיה דלפי האמת כיון שהאמירה זו אינו כחולק העיסקא עם חבירו בשלמא בשלו שיציל יזכה אלא מה שיציל יתר על חלקו ממאן יזכה והלא גם חבירו יכול להציל ואין כאן הפקר כלל וכדי שלא יהיה פלוגתא בין הראב"ד ושאר פוסקים נ"ל דפי' כשאומר לעצמי אני מציל הוי כך וזה דאם הם יכולין להציל לההיא שלא ע"י הדחק וזה אמר לעצמי אני מציל עד כדי חלקי הוי לעצמו אבל הציל יותר הרי הוא של שותפין דממאן יזכה אע"פ שאמר איהו לעצמי אני מציל לא הועיל באמירתו לעשות חלק החברים הפקר כיון שיכולין להציל בלי דוחק אבל הועיל לחלוק השותפות ואם אינן יכולין להציל רק ע"י הדחק וזה אומר לעצמי אני מציל והריני מוסר עצמי לסכנה להציל והם שתקו ולא אמרו אף אנו נמסור נפשנו להציל אז ודאי אסוחי מסחי דעתייהו וגלו בדעתם שאבדה התקוה מלהציל דהא לא היה להם אפשרות להציל אלא אם ימסרו נפשם ולא רצו למסור מעתה איגלאי מלתא בדברי זה שאמר להם לעצמי אני מציל שהם נתיאשו לגמרי מן הכל כאילו לא היו יכולים להציל כלל וחשיב הפקר וזה שהציל הציל לו והוי כל מה שהציל שלו לגמרי אפילו הציל הרבה יותר מכדי חלקו דלא שייך למימר הכא שחולק עם השותפין באמירה זו דהא הם נתיאשו מן הכל באמירה זו ותו אין להם חלק באותו ממון כי הפקירוהו ואצ"ל אם מתחלה לא היו יכולין להציל כלל דודאי מה שהציל זה הציל לעצמו וא"צ שיאמר לעצמי אני מציל זה הפי' הנכון הנראה בעיני גבי שותפין כשאומר לעצמי אני מציל וכשקדם והציל ולא אמר לעצמי אני מציל אם הם יכולין להציל להדיא ה"ז הציל לאמצע שהרי לא גלה בדעתו שרוצה לחלוק השותפות ואם אינן יכולין להציל רק ע"י הדחק אעפ"כ הציל לאמצע דכיון שלא אמר לעצמי אני מציל יכולין חביריו לומר אילו הודעת לנו היינו מוסרים נפשנו להציל ולא נתיאשנו ולא הפקרנו ונמצא שאינו זוכה מן ההפקר גם אינו יכול לזכות כדי חלקו דהא לא אמר דבר שגילה דעתו שרוצה לעשות חלוקה הלכך הציל לאמצע ויש לפרש דברי סמ"ג עשין ע"ד דקאמר שרוצה לעשות חלוקה דאם לא יכולין להציל לאמצע שר"ל שלא היו יכולין להציל רק ע"י הדחק דאילו לא היו יכולין להציל כלל וזה עמד והציל אפי' לא אמר כלום זכה מן ההפקר והוי הכל שלו ולפ"ז יש להתיישב דברי הראב"ד שהביא שם המ"ע פי"ב מהל' גזילה על האי בבא שחשבה מגדול עוז השגה ולדעתי כי אינה אלא פי' על דברי מיי' וכוונת הראב"ד לומר דהא דאמר מיי' דהציל לאמצע בשלא אמר כלום היינו דוקא כשיכולין להציל או ע"י הדחק או להדיא אבל אינן יכולין להציל כלל אפי' לא אמר כלום הוי הכל שלו אבל אין כוונתו לומר דדוקא כשיכולין להציל ולא אמר כלום לא חילוק השותפות וכשאינן יכולין להציל כלל אפי' בסתם חילוק השותפות ותו לא דזה אינו ודאי דליכא למאן דאמר כשאינן יכולין להציל כלל דלא להוי הפקר רק הוא הפקר וכל הקודם זוכה וכן נראה דעת המ"מ שאינה השגה שהרי לא הביאה ולפ"ז יתיישבו כל הפוסקים היטב ולא יהיה כאן מחלוקת כלל ולעולם היכא דאיכא למימר שחלק שלא מדעת חבירו לכ"ע צריך שיאמר לעצמי אני מציל והיינו שתמצא בהגהות מיי' פ"ה מהל' שותפין ובמרדכי בשם ראבי"ה דאם אין עדים בדבר שאמר כן נשבע שלא הציל אלא לעצמו וזוכה עכ"ל. אמנם נראה דמדברי ראבי"ה אלו יש קצת להוכיח דהא דאמרי' שותף חולק שלא מדעת חבירו ר"ל דכיון שאמר לעצמי אני מציל אפי' לא אמר כן בפני השותף אלא שאמר כן בפני עדים סגי דלא בעינן רק שנדע שקודם שהתחיל להציל לא היה דעתו רק אממון דידיה דוקא והלכך כי ליכא עדים בדבר משתבע דלהכי נתכוין וסגי אבל היכא שאמירתו שאומר לעצמי אני מציל עושה ממון חבירו הפקר כגון שיכולין להציל ע"י הדחק וזה אומר לעצמי אני מציל אז צריך שיאמר לו בפניו לעצמי אני מציל דזיל בתר טעמא אמאי עושה אמירה ממון חבירו הפקר משום דכיון דבפניו אמר לעצמי אני מציל אסוחי מיסח דעתיה מאחר ששתק ולא מצי תו למימר אילו הודעתני הייתי מוסר עצמי כמו שכתב הרא"ש שם להדיא א"כ אם לא יאמר כן בפניו לעצמי אני מציל אכתי יוכל הלה לומר לא הפקרתי ממון שלי כי אילו הודעתני הייתי דוחק ומציל. כד"ן: