שלטי הגיבורים על בבא מציעא לט.

ובדין טרשא נראה כי הא דמעשים בכל יום הלוקחים מאת רעיהם תכשיטים או בגדים ביותר מכדי שויים הנראה לעין שליש וגם פעמים הכפל ע"מ לשלם כשישאו אשה נראה כי דין זה הוא בפירקין הרי"ף ומיי' פ"ת מהל' מלוה ולוה וראב"ן הסכימו דלית הלכתא כטרשא דר"נ והרשב"א והרא"ש ונמוקי יוסף וטור יו"ד סימן קעג כולם הסכימו דהלכה כרב נחמן שמותר למכור שוה חמש בשש בשביל המתנת המעות ובלבד שלא יפרש אם מעכשיו ואם לאחר זמן בפחות וכן פירש"י. וסמ"ג וטור כתבו דהא דטרשא דרב נחמן שרי היינו דוקא למכור שוה ה' בו' אבל להעלות הניכר הרבה אסור דודאי כה"ג ידוע לכל שבשביל המתנת מעות מעלהו כ"כ ואסור ואע"פ ששאר הפוסקים לא זכרו חילוק זה נראה דיש לנו לפסוק כדברי סמ"ג וטור שרבו דברי הראשונים וחלקו כך והאידנא שהסוחרים קונין באשראי אפילו שוה ה' בעשר היינו משום דעביד לימצא מיד איש שיקנה גם הוא ה' בעד ו' ובכה"ג התיר ראבי"ה והביאו הגהות המרדכי פ' הרבית דבריו כי ראבי"ה אוסר למכור בשעת הזול כבשעת היוקר ואעפ"כ כתב וז"ל ומה שנהגו מימי קדם לתת מעילים בזמן גדול בכך וכך דמים ובשעת היוקר זהו מפני שקצבתם במזל אם יבא שר בעיר ויחמדם יעלה בדמיהם יותר מכדי שויים וכו' אלמא דבכה"ג שתלוי במזל שרי ה"נ ל"ש וע"ז סמכו הסוחרים שלנו לקנותם שוה ה' בי' וכן סמ"ג יהיב טעם להיתר שוה חמש בשש באשראי משום שמיד ימצא מי שיקנה אותו בו' אבל בי' לא התיר מפני שאינו מצוי מי שיקנה בי' מיד הא אם מצוי שרי והאידנא מצוי הוא והלכך נהגו הסוחרים להקל א"נ לפעמים שאפילו כדיהיב ליה מעות מיד ליד ואינו רוצה המתנה כלל מ"מ קונים שוה ה' בי' מהאי טעמא שמוצא מיד מי שיקנה אותם בערך גדול וא"כ אפילו לוקח שוה ה' בי' באשראי אין כאן אגר נטר שאינו ניכר כלל שבשביל המתנת מעות מעלהו כיון דרגילות הוא עכשיו שאפילו עם המעות קונה שוה ה' בי' מיהו דוקא בסוחרים שקונים ומוכרים שייך כל הני טעמים אבל באיש שאינו סוחר נראה דודאי אסור כיון שקונה שוה ה' בי' ואולם אחרי כי נדון זה הוא מנהג ומעשים בכל יום יש לנו להשתדל בכל עוז לתת טעם למנהג וזה מה שראיתי אני די"ל כי היכי דאמרינן פרק הזהב דף נ"א גבי אונאה דבע"ה המוכר כלי תשמישו אין לו אונאה אם נתאנה דאילו לא הרבה דמים לא היה מוכר כלי תשמישו וכתב שם המרדכי בשם ר"ת דה"ה אם נתאנה בעה"ב בקנינו אין לו אונאה מהאי טעמא דמאני תשמישי יקירי ועביד בעה"ב שקונ' מאני תשמישי טפי הרבה אלמא עביד איניש דמוסיף הרבה על המקח מכדי שויו כשהוא מאני תשמישיה א"כ גם בנדון דידן על כרחנו לומר דאע"פ שקונה החתן שוה חמש בעשרה בעד תשמישו אע"פ שקונהו באשראי לא מתחזי כאגר נטר כיון דבלאו אשראי נמי כדיהיב מעות מיד ליד עביד דמוסיף על מקחו טפי דיקיר עליו מאני תשמישין של בעה"ב וכ"ש החתן שקונה תשמיש שחביב עליו להתנאות בו ביום חתונתו דודאי אינו מקפיד על תוספת שויו אפילו היה נותן המעות מיד ליד והלכך לא מתחזי כאגר נטר אע"פ שקונהו באשראי טעם זה נ"ל לתת למנהג: