שלטי הגיבורים על בבא מציעא לח.

לדעת רבינו ולדעת ר"ת באתרא דמסלקי [בלא] נכייתא הוי רבית קצוצה ויוצאה בדיינים ובנכייתא הוי אבק רבית ואין היתר לשום משכונא אלא כעין משכון דסורא ולדעת רש"י באתרא דלא מסלקי שרי אפי' בלא נכייתא ובאתרא דמסלקי בלא נכייתא הוי אבק רבית ובנכייתא שרי והרא"ש הסכים לדעת רש"י וכן היא דעת מיי': כתב הטור וכל מה דכתיבנא הוא במשכן שדהו שפעמים אינו עושה פירות הלכך מות' בנכייתא שנכנס בספק שמא לא יעשה והוה קרוב לשכר ולהפסד אבל במשכן בית וחצר שפירותיהן דהיינו הדירה מצוי תמיד כתב רש"י שאסורין אפילו בנכייתא וכ"כ מיי' ור"י ור"ת מתירין גם בבית שפעמים נופל הבית או נשרף וא"כ חשיב שפיר קרוב לשכר ולהפסד והרא"ש הסכים לדעת רש"י ואפי' לדעת ר"ת נוכל לומר אם כותב לו אחריות על שאר נכסיו אסור שאם יפול הבית או ישרף מיד יפרע משאר נכסיו ונמצא שאין כאן הפסד ועל מה שנוהגים האידנא שראובן ממשכן בית לשמעון ולוי שוכרו משמעון וראובן נשאר בבית ופורע השכירות לשמעון ע"י לוי השוכר כתב הרא"ש בתשובה אני אוסרו אבל רבית קצוצה לא הוי כיון שלא פסק לו רבית על ההלואה וגם אם יפול הבית או ישרף יפסיד שמעון מעותיו ולכתחלה יש לאוסרו ואין לדיין להשתדל בו ע"כ ולא ברור לטור הא טעמא שכתב אם יפול הבית או ישרף יפסיד שמעון מעותיו שכיון שכותב לו אחריות על נכסיו ודאי לא יפסיד מעותיו ומדברי הרמ"ה יראה שהוא רבית קצוצה ויוצאהבדיינים שכתב גבי המלוה לחבירו על שדהו וחזר וחכרה לו בדבר קצוב שהוא אבק רבית וה"מ דלא אתני בהדיה מעיקרא כי משכן גביה אדעתיה דליהדר וחכר ליה מיניה או אגר ליה מיניה בכך וכך אבל אי אתני בהדיה מעיקרא רבית קצוצה היא ויוצאה בדיינין ל"ש אתני בהדיה דחכר ליה איהו מיניה ל"ש חכר ליה אחר היכא דמתחייב לשוכר או לחוכר למפרע מאי דפרע למלוה בדילי' ע"כ וכ"ש מה שנוהגים עתה שהלוה נותן משכונות בקרן והשוכר בפירות דהוי רבית קצוצה:

כל משכונא אין הלוה יכול לסלק המלוה תוך שנתו ומכאן ואילך תלוי במנהג כדפי' לעיל ובמקום שנוהגים שאם לא יפדנה לזמן ידוע כגון בתחלת כל שנה ושנה או ט"ו ימים קודם שתכלה השנה שוב לא יפדנה אותה שנה כתב הראב"ד דחשיב אתרא דלא מסלקי כיון שאינו יכול לסלקו בכל שנה אחר שיעבור הזמן והרא"ש כתב דחשיב שפיר אתרא דמסלקי כיון שיכול לסלקו בתחלת השנה ואפילו באתרא דלא מסלקי פשוט הוא מן הפוסקים דכל משכנתא באתרא דמסלקינן כי הני משכנתא דעבידי הבעלי חנויות בגלילות הללו שהלוה מסלק למלוה כל אימת דבעי דבכולהו מצי המלוה לכוף ללוה לפדות משכונו והכי כתב הרא"ש פ' איזהו נשך וז"ל מכאן יש ללמוד דמשכנתא באתרא דמסלקי על המלוה לכוף הלוה לפדותו בכל עת כמו שהלוה יכול לסלק המלוה כך המלוה יכול לומר ללוה פדה המשכון והוסיף הרא"ש לבאר בתשובותיו והביא דבריו הטור ח"מ סי' ע"ג דבכל ענין מצי המלוה לכוף ללוה שיבא לפדות משכונו ואם לא יפדנו מצי למוכרו שכתב וז"ל המלוה לחבירו על משכון סתם והוא דוחה מיום ליום יתבענו בפני עדים שיפרענו ואח"כ יעכבו דאילו היה תובעו לדין היו נותנין לו זמן ואח"כ ימכרנו בשומת ב"ד וביאר עוד בתשובה דמי שיש בידו משכון א"צ להביא בעל המשכון לפני הדיינים ולהזהירו שיפדה משכונו אלא לאחר שיזהירנו בינו לבינו שיפדה משכונו ואם לאו שימכרנו יקח ב' שמאים וישומו המשכון כמה הוא שוה למכור בשוק וימכרנו וכו' עד ויפרע לו המלוה מה ששוה יותר על חובו עכ"ל הרי להדיא דכל עוד דלא בעי לוה לפדות משכונו מצי מלוה למכור אותו מיהו צריך שישום אותו בפני שנים וימכרנו בפני עדים או ב"ד והכי איכא למשמע מדברי' מיי' פי"ג מהל' מלוה ולוה דאם יש לו למלוה חוקים מאת המלך דכל מי שנותן משכון בידו ואינו פודה אותו תוך שנה שיהיה של מלוה לחלוטין דמדינא דמלכותא כל שעבר השנה על המשכון ולא פדאו הלוה אין זקוק המלוה להודיעו כלום ללוה ויכול הוא למוכרו דהוי הלוה כאילו מותרה ועומד מתחלת השנה ודכוותה כתב הר"י ב"ר פרץ והביא דבריו המרדכי פ' הגוזל בתרא וז"ל כתב הר"י ב"ר פרץ ישראל המלוה גם לישראל חבירו על המשכון אין המלוה זקוק לשומרו יותר משנה מלמוכרו ולגבות הלואתו בדינא דמלכותא גבי מלוה לעובד כוכבים ברבית ועשה מעשה כזה וכו' הרי דכיון דדינא דמלכותא הוא שכל מי שלא יגבה משכונו תוך שנתו שיכול המלוה למוכרו וא"צ להזהיר הלוה כלל על זה אלא ימכרנו להדיא מבלי הערה אחרת כלל ועיקר ולפי דעת הר"י ב"ר פרץ דס"ל דינא דמלכותא דינא אפילו בשאר עניני ממון וקי"ל כדבריו מסופקני דאם המשכון הוא שוה יותר ממה שהלוהו עליו אי מצי הישראל המלוה לעכב כל דמי שויו בידו כיון דמדינא דמלכותא זכה בו דהכי מפורש בחוקי המלך להדיא או דילמא כיון שהמשכון של ישראל הוא צריך להחזיר ללוה מה ששוה יותר המשכון מדמי הלואתו ואין לומר דודאי צריך שיחזיר לו מה ששוה יותר ואין דין המדינה מועיל שיוכל להחזיק בידו הויתור ההוא אע"ג דגבי עובד כוכבים מועיל מטעם דאי תימא דחוק המלך מועיל לו לזכותו בההוא ויתור מטעם דד"ד א"כ נימא נמי שיהיה כח בידו ליקח גם ממנו רבית אע"פ שהוא ישראל שגם חוק המדינה מזכהו לקחת רבית מן העובד כוכבים דזה אינו דודאי גבי רבית אין לומר דחק המדינה מזכהו לקחת רבית מן הישראל מכמה טעמים חדא דלא אמר דד"ד אלא בדבר חק ונימוס וגזירה וכיוצא בזה השייכים בדינים שהן דיני ממונות אבל תקנות השייכים באיסורא אינן שייכות לדינא דמלכותא ועוד דגם גבי מלכא אין מה שמרשה ליהודי ליטול הרבית מן דינא דאדרבה ס"ל דחמסנותא הוא אלא רשות בעלמא הוא דקא יהיב ליה כמוזכר בחקים ונמוסים הללו אבל מאי דגזר מלכא שכל מי שלא יבא לגבות תוך שנתו שיהיה של מלוה לחלוטין הוי דינא השייך בדיני ממונות ודין הוא דכי היכי כשהמשכון הוא רע ואין המלוה מצי למכרו כדי הלואתו הוי פסידא דמלוה ה"נ כשהוא טוב ומרויח בו הוי פסידא דלוה הלכך שייך שפיר לומר בו דד"ד וקצת הדעת נוטה דלהוי של מלוה לחלוטין כל עוד שלא פדהו הלוה תוך שנתו מטעם דד"ד ודברי הר"י ב"ר פרץ בזה מפרשים להאי גיסא ולהאי גיסא וצ"ע: