שלטי הגיבורים על בבא מציעא לה.

כתב הטור ואם עשה שליח לפסוק והשליח לא פי' ליתן כשטר הזול והוזלו והמשלח רוצה לחזור בו אינו עומד במי שפרע שיכול לומר לו לשליח היה לך לפרש וכיון שלא פירשת לא שלחתיך לעוותי ונתבטל שליחותו וגם השליח אינו עומד במי שפרע: מקח שנעשה באיסור כגון שהוסיף במקח משום אגר נטר או שפסק קודם שיצא השער ולא היה לו למוכר המקח קיים ויתן כשער של היתר ואין א' מהם יכול לומר המקח בטל כיון שנעשה באיסור אלא אם קנו בא' מדרכי ההקנאות המקח קיים והרבית שבו אין מוציאין אותו מיד המוכר: כתב הטור פי' שבשביל המתנת מעותיו נותן לו שכר בין אם דרך הלואה או דרך ממכר או שכירות אלא שאם הוא דרך מקח הוא מדרבנן וזהו אבק רבית ואינה יוצאה בדיינים וכ' הראב"ד נהי דאינה יוצאה אם תפס לוה משל מלוה [לא] מפקינן מיניה והרא"ש כתב אפי' תפס לוה משל מלוה מפקינן מיניה דאחר שנתנו לוה למלוה שלו הוא ורבית דאורייתא שהוא דרך הלואה בדבר קצוב יוצאה בדיינים: לשון ריא"ז הזהירה תורה שלא להלוות לישראל ברבית שנא' את כספך לא תתן לו בנשך וגו' ונשך ותרבית דבר א' הם שהרי כתיב באוכל מרבית וכתוב בו נשך שנאמר נשך אוכל כלומר דבר אחד הם שהלוה נשוך וממון המלוה מתרבה ולא חלקו הכתוב אלא לעבור עליו בשני לאוין משום נשך ומשום מרבית בין באוכל בין בכסף בין בכל דבר כגון אם הלוה לו מאה כלים במאה ועשרים או מאה קנים של בגד במאה ועשרים שנאמר כל דבר אשר ישך כשם שעובר המלוה כך עובר הלוה שנא' לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך כלומר לא תתן נשך לאחיך ולא אסרה תורה [אלא] רבית קצוצה שהלוה ד' בה'. הלוה לו מאה מעות או מאה ביצים במאה ועשרי' אע"פ שהוזלו עד ששוים המאה וכ' בעת שמחזיר לו כמו שהיו שוים המאה בעת שהלוהו הרי זו רבית קצוצה שאחר שעת ההלואה אנו הולכים כמו שביאר מז"ה במהדורא קמא הלוה לו מאה במאה אע"פ שהוקירו בעת שהחזירם עד ששוים השליש או הרביע יותר ה"ז מותר מה"ת אבל אסור הוא מד"ס שהרי אם הוקירו לבסוף הרי הוא כמלוה ד' בה' וזהו הנקרא אבק רבית שאינו אסור אלא מד"ס. רבית קצוצה שהוא מה"ת יוצאה בדיינין שיכול הלוה לכוף את המלוה בדין להוציא ממנו כל הרבית שלקת ממנו (אפי') [אבל] כל רבית שאין אסורה אלא מד"ס אין הלוה יכול להוציא מיד המלוה:

כתב הטור ובכרם בכה"ג אסור אפילו לאחר שנעשה סמדר או בוסר אסור למכור כל היוצא ממנו בדבר ידוע כדי שיקדים לו המעות וכן כורתי הזמורות אסור להקדים להם מעות בשביל הזמורות כדי שימכרו בזול: כתב מיי' חבית של יין ששוה עתה דינר ומכר בשנים עד זמן הקיץ אם תארע תקלה בה שתהיה ברשות המוכר עד שימכרה הלוקח ה"ז מותר שאם אבדה או נשברה אין משלם לו כלום ואם לא מצא למוכרה ולהרויח בה היה לו להחזירה לבעלים וכן אם מכר לו בשנים ואמר לו היתר על השנים יהיה שכרך בשביל שאתה מיטפל למוכרה ואם לא תמצא למוכרה כמו שתרצה החזיר לי מותר אע"פ שאם אבדה או נגנבה או החמיצה תהיה ברשות הלוקח ע"כ: