שלטי הגיבורים על בבא מציעא לד.

כבר זכרנו פרק אלו מציאות קצת מהחילוקין שיש בין הפוסקים לענין יאוש ובפרק הגוזל בתרא גבי הניח להם אביהם אחריות נכסים יש חילוקין הרבה בין למ"ד יאוש כדי קני ובין למ"ד יאוש כדי לא קני ובפירוש אותה ההלכה בחידושי זכרתי וכאן אזכיר קצת. מיי' בפירוש המשנה שם פרק הגוזל בתרא כתב וז"ל ואם לא הניח אביהם אם נתייאשו הבעלים אינן חייבין לשלם ואם אכלו מה שאכלו לפני יאוש חייבין לשלם ומהיכא תיסק אדעתיה דבר זה שישלמו הם משלהם ונראה דה"ק שאם נתייאשו הבעלים בשעת אכילה כיון שאין כאן שום ממון הדין עומד על דין הגמ' ופטורין לשלם אבל אם בשעה שאוכלים לא אאיאוש דיניה דגזילה הוי כדין גזל ובא אחר ולקח דרצה מזה גובה רצה מזה גובה כדבעינן למימר בסמוך כד"נ. ולדברי אלו האומר יאוש כדי לא קני אם הניח הגזילה קיימת בעין ומת אפי' נתייאשו הבעלים צריכין היתומים להחזירם כמות שהיא או לשלם כל דמיה אם נשתנית אלא שהיא קיימת שלא נאכלה ולא נאבדה וזה הוי כמתניתא דרבי אושעיא דפירש הכי מתני' ומזה הוקשה לי דברי הרי"ף ודברי הרא"ש שם שכתבו שאם הניח להן פרה וטלית ודבר מסוים חייבין להחזיר אם עשה תשובה ולא ידעתי מאי קאמרי דמאי איריא דבר המסויים הא אפי' דבר שאינו מסוי' אם היא בעין שלא נאבד ולא נאכל חייבין להחזיר ועוד קשה דמאי איריא מפני שעשה תשובה דמשמע הא לא עשה תשובה פטורין להחזיר והא אמרי' דלעולם חייבין להחזיר הגזילה או דמיה אם לא נאכלה ונאבדה ואפילו לאחר יאוש ועוד קשה דהיאך פסקו כרבי אושעיא וכרבי הא פליגי אהדדי בפירוש המשנה כדמוכח שם בגמ' להדיא ונ"ל לתרץ ולומר דודאי גבי גזילה ל"ש בין דבר מסוים לדבר שאינו מסוים חייבין הבנים להחזיר אם הוא בעין שלא נפסד ונאבד דליכא שום קרא לפטור הבני' מלשלם כלום אלא כשהגזילה נאכלת ונפסדת כדאמר התם את הגזילה אשר גזל מכאן דהגוזל ומאכיל לבניו פטורין מלשלם דמשמע דוקא היכא שנפסדה הגזילה פטורים הבנים מלשלם אבל היכא שלא נפסדה הגזילה לעולם הם חייבין להחזיר הגזילה למר לפני יאוש ולמר אף לאחר יאוש וליכא שום סברא לפוטרם אבל גבי רבית דאיכא קרא לפטור את הבנים כדאמרי' התם לדידיה אזהר רחמנא לבריה לא אזהר רחמנא ומן הדין הבנים פטורין מלשלם הרבית שלקח אביהם מש"ה הוצרך לומר שאם היה אותו הרבית שלקח האב שהוא מסוים חייבין להחזיר משום כבוד אביהם בשעשה תשובה ובלאו הכי פטורים והשתא א"ש דהכא בהגוזל לא קי"ל כפירוש רבי בפירוש המשנה אלא כפירוש רבי אושעיא דבכל ענין שהגזילה קיימת חייבין הבנים למר לפני יאוש ולמר אף לאחר יאוש ודברי הרי"ף ומיי' פ"ד מהל' מלוה ולוה והרא"ש והטור יו"ד סימן קסא שהביאו לפסק הלכה הא דאמר ואם היה הדבר מסוים חייבין להחזיר לא מיירי רק לגבי רבית וכן פירש מיי' בדבריו וכן תראה דמיי' וטור וסמ"ג לא הזכירו דין זה דהניח להן אביהן דבר מסוים וכו' רק גבי דין רבית ולא גבי דין גזילה והכל עולה יפה מיהו מ"ד יאוש כדי קני א"ש הכא גם לומר דאם הוא דבר מסוים צריך להחזיר דהא לדידיה לאחר יאוש אינן חייבין להחזיר אם הוא בעין כמו שכתבנו דלדידיה פירוש המשנה דר' אושעיא דאמר גזילה קיימת חייבין להחזיר מיירי לפני יאוש ודברי המשנה לפי' רבינו מיירי אף לאחר יאוש ולכל הפירושים אם אכלום לפני יאוש חייבין היתומים להחזיר כדבעינן למימר האידנא דגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה ואפי' לא הניח להן אביהן נכסים כלל חייבין לשלם: כתב הטור והיכא שבא לעשות תשובה להחזיר הרבית אם הוא דבר מסוים מקבלין ממנו ואם אין הרבית שלקח בעין כגון שאינו דבר מסוים אין מקבלין ממנו והמקבל ממנו אין רוח חכמים נוחה הימנו ודוקא בבא לעשות תשובה מעצמו [אז אין מקבלין ממנו שלא לנעול דלת בפני בעלי תשובה אבל עומד במרדו מוציאין ממנו בע"כ ואפילו בבא לעשות תשובה מעצמו] לא אמרינן שאין מקבלין אלא ממי שרוב עסקו ומחייתו ברבית לפי שתשובתו קשה אבל ממי שעשה באקראי מוציאין ממנו בעל כרחו: לשון ריא"ז ונראה בעיני שאפילו אם בא המלוה לעשות תשובה אינו חייב להחזיר לו הרבית שהוא חייב מדברי סופרים אלא מקבל עליו שלא לעשות עבירה זו יותר ופורש ממנה וזאת היא תשובתו שהרי אף רבית של תורה אין מקבלין מיד בעל תשובה כמו שביארנו:

הפוסק על פירות ונתייקרו בשעת פרעון כתב ר"ת כמו שיכול ליתן הפירות כך יכול ליתן דמיהם כפי ששוה בשעת היוקר והרשב"א כתב ודאי מעות אינו יכול ליתן אבל יכול לשום פירות שפסק עליהם במעות וליתן להם פירות אחרות ולזה הסכים הרא"ש: כתב הטור בד"א כשפורע לו לבסוף המנה במעות דאז מיחזי כרבית אבל אם נותן לו חטים שוה מנה מותר ואפילו כשפורע לו מעות דוקא שאמר לו תחלה הריני מלוה מנה אבל אם אמר לו הלוני חטים מותר. כתב מיי' אע"פ שחכמים אסרוהו אם עבר ועשה כן מוציא ממנו מאחר שאפילו אבק רבית אין כאן והרמב"ן כתב שאבק רבית הוא ואין מוציאין לא מלוה למלוה ולא ממלוה ללוה ולזה הסכים הרא"ש ואפילו לפי זה אם רוצה לפרוע לו חטין מותר אלא שאין כופין לפרוע חטים כדי להוציא מידו: