שלטי הגיבורים על בבא מציעא לג.

והמבייש חבירו בדברים פטור ומ"מ כתבו הפוסקים דיש לב"ד בכ"מ לגדור כפי מה שיראו וכתב הרא"ש דנראה לו הטעם שהמבייש בדברים פטור משום דכתיב והחזיקה במבושיו דלא חייבה תורה אלא על בושת גופו אבל בושת דברים או רקק על בגדו פטור וכו' ומסתברא דיותר רע בושת דברים מבושת של חבלה דאין דבר גדול מלשון הרע הלכך יש לנדות מי שמבייש את חבירו עד שיפייסנו בדברים לפי כבודו וכתב מרדכי בשם מהר"ם עשיר שקרא בן גדולים בחור חשוב ממזר בן ממזר דסופג את הארבעים מפני שקראהו ממזר וראוי לקונסו על הבשת כפי מה שהוא האדם ואם אביו מת שנמצא שזלזל בכבוד המת שקראהו ממזר גם הוא ראוי לקונסו והמחרף יחוש לעצמו ויסגף עצמו בתעניות ובמלקיות וגם ממון יתן ויתכפר בו אולי יש תקוה כי מאד יש עון גדול ועונש לשלוח יד בקדושים אשר בארץ והאריך בראיות וכ' שם בתשובה אחרת על אחד שחירף שוכני עפר אילו היו עדים בדבר או שמודה המחרף יש לו ליקח מנין ולילך על קברו ולבקש מחילה מן המת מכאן דצריך ממש לילך על קברו אכן מצאתי כתוב בשם רבינו יחיאל וז"ל ונ"ל דאם מביישים לאדם לאחר מותו א"צ לילך על קברו אלא במקום שמביישו וראיה מפ"ק דיומא ואימא כבן שנה מלוכלך בטיט וצואה ומסיק התם אחוי ליה סיוטא בחלמא למחר אמר נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש מלך ישראל ולא מצינו שרב נחמן הלך על קבר שאול וכן פסק מורי ה"ר יחיאל ז"ל עכ"ל הרי דא"צ לילך על קברו ממש ואע"ג דפ' חומר בקדש דף כב אמר שר' יהושע שאמר בושני מדבריכם ב"ש וכו' ומסיק אח"כ שהלך ר' יהושע ונשתטח על קבר ב"ש ואמר נעניתי לכם עצמות ב"ש דאלמא צריך לילך על קברו אית למימר דר' יהושע לפנים משורת הדין הוא דעבד דאם היה מן הדין וחיוב גם רב נחמן היה הולך להשתטח על קבר שאול וההיא דמכות דף ה' ופרק אין דורשין דיהודה בן טבאי שנשתטת על קבר אותו הרוג וכן ההיא דפ' בתרא דיומא שהביאו כל הפוסקי' לפסק הלכה דהחוטא לחבירו ומת חבירו קודם שביקש ממנו מחילה דצריך לילך על קברו לבקש ממנו מחילה דאלמא לא סגי דלא אזיל אין זה מתנגד לדברי התשובה דלעיל דהא דצריך לילך על קברו היינו דוקא כשחטא אליו בעודו בחיים שחל עליו חיוב בעודו בחיים ללכת אליו ולבקש ממנו מחילה הלכך אע"פ שמת הנעלב קודם שזה בקש ממנו המחילה לא פקע מיניה דעולב החיוב ללכת אצלו ולהרבות עליו רעים עד שיתפייס אבל הכא שלא ביישו מחיים כלל אלא שביישו לאחר מיתה אז סגי ליה לשאול המחילה במקום שביישו ועוד כתב אבי"ה דנהגו קדמונינו ואמרו שתקנת קדמונים וחרם שלא להוציא לעז ושם רע על המתים שהן שוכני עפר והאריך בראיו' והשי' רש"י על א' שגידף את חבירו והזכיר לו שהמיר דתו לעבודת כוכבים ועמד א' ואמר הם מהזכיר שהרי נגזר על זה ועכשיו נודע שר"ג גזר על זה שכל המזכיר יהא בנדוי דזה לאו בר נדוי הוא כי לא היה יודע בגזירה זו בשעה שהזכיר ואפילו הזכיר לאחר שהתרה בו זה מ"מ לאו בר נדוי ר"ג כי לא הזכיר שר"ג גזר על זה ואפילו אם באנו להחמיר עליו אין להטיל עליו רק חומר של סתם גזרה ולא נדוי של גדול עולם והאריך בזה בראיות מאד וכתבו הפוסקים דהמבייש ת"ח חייב לו בושת שלמה אע"פ שלא ביישו אלא בדברים וכבר נפסק הדין למבייש ת"ח שקונסין אותו וגובין ממנו משקל ליטרא זהב וגובין בכל מקום בושת בין בא"י בין בבבל וכתב מיי' פי"ג מהלכות חובל ומזיק מעשה היה אצלנו כן בספרד ויש ת"ח שמוחלין וכן נאה לת"ח למחול על זה ויש שתובעים הקנס ועושין פשרה ביניהם אבל הדיינין יאמרו למבייש חייב אתה לתת לו ליטרא של זהב וכתב הרא"ש בתשובה והביאם הטור חו"מ סימן ת"כ דאיזהו ת"ח בזמן הזה שיתחייב המחרפו בדברים ליטרא זהב זהו מי שתורתו אומנתו וקובע עתים לתורה ואינו מבטל תלמודו אלא בשביל מזונותיו כי א"א לאדם בלא מזונות הילכך כל אדם שעושה תורתו קבע ומלאכתו עראי כגון שיש לו עתים קבועים ללמוד ואינו מבטל כלל ושאר כל היום כשהוא פנוי ואינו חוזר על מזונותיו חוזר ולומד ואינו מטייל בשווקים וברחובות אלא כדי להשתכר פרנסתו ופרנסת ביתו ולא להרבות הון לזה קורא ת"ח והמביישו חייב ליטרא זהב ובלבד דלא סני שומעניה דאי אין מעשיו מתוקנים יותר גרוע הוא מע"ה:

כתב הטור הקונה מחבירו חבית של יין או שמן סתם בכך וכך המדה מותר למוכר לערבו כדי שיתערבו השמרים המשוקעין בחבית וימדוד הכל ביחד אפילו הוא מוכר כשהוא צלול ובלבד שלא יערב שמרי חבית זה בשל חבית אח' כדפרישית לעיל אבל אם מכר לו הרבה שמן ביחד ונותן לו מעט מתוך חביתו ונתן לו הכל צלול אינו מנכה לו בשביל השמרים הצפין עליו במה דברים אמורים שקנאו ממנו בשעת הבדים שדרכו להיות עכור אבל אם קנאו לאחר שהוא צלול אף בשביל הקמחין אין מנכין לו ומיי' כ' אסור לערב שמרים בין ביין בין בשמן אפי' כל שהוא ואפילו שמרים בשמרים אסור לערב אבל עירה מכלי אל כלי נותן שמריו לתוכו: המוכר לחבירו שמן מזוקק אינו מקבל שמריו מכר לו שמן סתם מקבל עליו לוג ומחצה שמרים לכל מאה לוג מקבל עליו שמן עכור העולה למעלה על פני השמן יותר על השמרים הידועים באותו מקום בד"א כשנותן לו המעות בתשרי שהשמן עכור ולקח השמן בניסן מקבל עליו במדת תשרי שהיא גדולה מפני אותו השמן הצפה למעלה אבל אם לוקח במדת ניסן שהיא קטנה מפני שכבר שקע אינו מקבל עליו אלא השמרים בלבד ע"כ והרא"ש כתב כסברא ראשונה: