שלטי הגיבורים על בבא מציעא כו

בדין הלוה לחברו מעות ופיחתו אותו המטבע שהלוה לו ממשקלו איכא פלוגתא הרא"ש בשם הראב"ד כתב דאם פיחתו המטבע ממשקלו משלם לו מן המטבע החדש ואינו מחלק בין הוקרו פירי מחמת הפחת או לא ובין קא מרויח ליה ומפסיד מלוה לענין ניסכא טובא דבכל ענין משלם לו מטבע החדש אבל הרי"ף ומיי' פ"ד מהל' מלוה ולוה וסמ"ג לאוין קצג והרא"ש שם וטור יו"ד סימן קסו ורוב הפוסקים כלהו שוין דאין חלוק בין הוסיפו על המטבע ובין פיחתו המטבע בכל ענין אי איכא צד רבית ופסידא בין ללוה בין למלוה אינו משלם רק כפי השיעור שלא יהיה פסידא לא לזה [ולא לזה] ואע"ג דאמרי' פ' הגוזל קמא דכשהתנה עמו לשלם לו מטבע דצריך ליתן לו מן החדשי' נראה דאם עמדו אותן המעות שנפסלו ביוקר נותן לו המעות שהלוהו ולא מצי א"ל הריני משלם לך מן החדשים דהא תרוייהו נתנו עתה להוצאה ולמה לא ישלם המטבע שהלוהו וכן כתב הרא"ש בתשובה והביא דבריו הטור סימן ע"ד דמי שהלוה לחבירו בשעה שהיה י' קורדנוס [בזהוב] ובשעת הפרעון ו' בזהוב שצריך ליתן לו י' בזהוב דהשתא המלוה סתם בלא תנאי נותן לו המטבע שהלוהו אע"פ שנפסל ואינו יוצא בשום מקום כ"ש השתא שלא נפסלו וכולן יוצאים אלא שזה שוה יותר מזה שצריך לפרוע לו מטבע שהלוהו וכן כתב בהגהת הרא"ש שם בשם רב צמח גאון ומשום שהוקשה לו לרבינו יואל למה לא יהיה כאן חשש רבית פירש דברי הגאון דמיירי שהוקרו הישנים מפני שהחדשים קלים יותר מן הראשונים אבל אם הן שוים במשקל והוקרו הישנים שנותנים יותר פירות בישנים ממה שהיו נותנין בשעת הלואה מן הפירות זהו איסור מדרבנן ע"כ ואפשר דלא היה צריך לזה דדברי הגאון מתישבים שפיר כדברי הרא"ש דכיון שהראשונים נתנו להוצאה צריך לשלם המעות שהלוהו ואע"פ דשוין עתה זה יותר מזה שמתחלה היה צריך ליתן י' בזהוב ועתה אין נותנים רק ו' בזהוב אין בכך כלום כי המטבע ההוא לא ניתוסף על שויו כי לגבי דידיה כך שוים עתה כמו בתחלה אבל אם נתיקרו לאידך גיסא שמתחלה לא היה שוה המטבע עשרה פשיטים ועתה שוה המטבע ההוא י"ב פשיטין דהוי כדברי רבינו יואל שהוזלו הפירות לגבי דידיה אפשר דגם הרא"ש מודה בזה דכל כי האי גוונא שנתוסף על המטבע מערכו הראשון מ"ש מאיסור הלואת דינר בדינר זהב דהטעם התם מפני שבשעת הלואה שוה כ"ד דינרי זהב ועכשיו כ"ה דאיכא רבית לדעתי אין חילוק בין דינר כסף לדינר זהב כל עוד שמוסיפין על כסף כמו על של זהב כך יש לאסור בזה כמו בזה והא דלא נקט התלמוד דין זה גבי מטבע אלא גבי דינר זהב היינו הטעם לדעתי כי בימיהם לא היו נוהגים להוסיף על ערך המטבע של כסף אלא או לפוסלו או להוסיף על משקלו ולפחות אבל ודאי אם מוסיפין על ערך המטבע כסף כמו על דינר זהב נראה דליכא חלוק ביניהם לענין חשש רבית ומש"ה דחקתי לפרש דברי הרא"ש דמיירי בענין שלא הוסיפו על ערך המטבע כסף מפני שהביא הטור דבריו בפסקי דיני ממונות בטור חו"מ דמשמע דליכא חשש רבית ולא שייכות עם דיני רבית ודחקתי לאוקמי דברי רב צמח גאון ורבינו יואל כדבריו דלא פליגי על דעת זה והאידנא נהגו ללוות דינר בדינר ודינר כסף בדינר כסף ואע"פ דבשעת הלואה שוה כ"ד ובשעת הפרעון שוה כ"ה ואין מוחה בידם וכבר נשאל לגדול הדור הר"ר ישראל אשכנזי על זה והשיב בכתבים שלו סימן נ"ד הרבה טעמים בדבר וכולם נכונים ועליהם אין להוסיף רק נ"ל דאיכא סמך עוד מדברי ר"י שהביא המרדכי שם פרק הגוזל קמא דקאמר דמטבע הוי דינא דמלכותא ודינא דמלכותא דינא הכא נמי האידנא התוספת שמוסיפין על המעות הוא גזירת המלך דדינא דמלכותא הלכך ליכא חשש רבית דדינא דמלכותא דינא: