שלטי הגיבורים על בבא מציעא כג.
Shiltei HaGiborim on Bava Metzia 23a · שלטי הגיבורים על בבא מציעא · free full Hebrew text
Open in the reader →ואם טלטלה לצורך מקומה כתב ה"ר מאיר הלוי שלא נעשה גזלן אלא עדיין שומר הוא וחייב בפשיעה ופטור באונסין ודוקא שלא אירע האונס מחמת שינוי מקום אבל אם אירע האונס מחמת שינוי מקום ששינה מקום שיחדו לה הבעלים חייב אפילו שהניחה דתחלתו בפשיעה וסופו באונס הוא ואם לא יחדו לה מקום אע"פ שאירע האונס מחמת שינוי מקום כיון שלא פשע מעיקרא פטור כשנאנס משהניח ומדברי הרמב"ן שהביא הנ"י סוף פרק הגוזל בתרא משמע דאם גנב מעדר או ממקום זה צריך שיחזיר לאותו מקום עצמו ואז נפטר כשלא ידעו הבעלים בגניבתו ולדעתי כי הוא דוחק כי לא אמר הרמב"ן ז"ל כל זה אלא כדי לתרץ קושיא שהקשו על הרי"ף ז"ל ולדעתי כי אין אנו צריכין לזה כי מה שהקשו על הרי"ף שמתחלה פסק כר' יוחנן דבדברים שאינן ב"ח שלא לדעת אינן צריכין דעת ואח"כ פסק כר"ע דאמר דשומר שגנב סלע מכיס פקדון אצלו דצריך דעת בעלים בהשבה דאלמא שלא לדעת צריך דעת ודחק הרמב"ן לעשות חילוק ליישב דברי הרי"ף ואני בעניותי לא ראיתי בזו קושיא כי לדעתי האי שומר כיס של פקדון במקום בעלים קאי כדמוכח להדיא מדברי ר"ע דאי לאו שכלתה שמירתו היינו אומרים דבמקום הבעלים עומד והיתה חזרה מעליא הלכך כיון דבמקום בעלים עומד כשגנב השומר סלע מהכיס שהפקידו אצלו חשיב גונב לדעת בעלים דאיהו גופיה הוי בעלים ומש"ה צריך דעת בחזרה או מנין כמו שאמר ר' יוחנן דלדעת צריך דעת וכיון שכלתה שמירתו ואינו במקום בעלים נמצא דבחזרה אין כאן דעת ומש"ה לא יצא אפילו בגונב סלע ונמצא א"כ דאין קושיא כלל על הרי"ף שפסק כר' יוחנן וכר"ע דבין בטלה ובין בסלע צריך דעת בעלים או מנין בעלים מפני שבשניה' הוי לדעת בגניבה דהא איהו גופיה שגנב הוי במקום בעלים בשעה שהוא גונב ובודאי דלפי פרש"י היה כאן קושיא על הרי"ף אבל לדעתי אין הרי"ף מפרש כן דברי ר"ע ור' ישמעאל וקושיא זו שהקשו על הרי"ף היא ג"כ קשיא על מיי' פ"ד מהל' גניבה דאין חילוק בין דעת הרי"ף ודעת מיי' בזה כלום וכן היה קשה על הרא"ש והטור חו"מ סימן שנ"ה וכן על סמ"ג עשין ע"א דכולהו פסקו כר' יוחנן וכר"ע בסלע וזה תימה שלא הרגישו שום א' ממפרשים בזה זולתי הרמב"ן ולפי דעתי כי אין קושיא על שום א' מהם כמו שכתבתי כד"ן ונ"ל דדברי הרמב"ן שכתב דהמחזיר למקום אחר לא יצא אפי' לא ידעו הבעלים בגניבתו לא פליג על ההיא דאמר שם בגמ' שאם החזיר לעדר שבמדבר יצא וכ"כ המ"מ פרק ד' מהלכות גניבה דודאי כל שמנין פוטר סגי בחזרתו באופן שירגישו הבעלים בחזרתו וההיא דהרמב"ן מיירי שמחזיר לעדר אחר שאין הבעלים יכולין להרגיש וסבירא ליה דאפילו אמר דשלא לדעת אין צריך אפילו מנין היינו דוקא במחזיר למקום ממש שנטל אבל מחזיר למקום אחר לא הוי חזרה כלל עד דאיכא דעת בעלים באיזה אופן ומדברי הרשב"א שהביא מגדל עוז פרק ד' מהלכות גניבה משמע קצת כדברי הרמ"ה: