שלטי הגיבורים על בבא מציעא כב.

פי' דבר זה אינו מצוי שלא ימצאו מי שיעשה זה שאדם מתרצה להיות אפוטרופוס בשביל היתומי' משום מצוה אבל לגדולים לא יעשה לפיכך אין ב"ד מצווין לבקש על זה כי לא ימצאו ומיהו היה אומר הרא"ש ז"ל אפילו אם יתרצה אחד להיות אפוטרופוס כיון שאינו מצוי ואין לב"ד לבקש עליו אפילו כשימצא יכול היורש למחות שלא למנותו:

כתב הטור ואין חילוק בזה בין בתים לשדות ואפילו עשו ביניהם חלוקה בשטר שיש בו קול חשו חכמים שמא לאורך הזמן ישתכח הדבר ויבא להחזיק בהם ועי' בטור תשובת הרא"ש ז"ל על סבתא ותרתין בנתא דאישתביין ונפקו מכלל ישראל ואינסיבו לעובדי כוכבים מה יעשה בממונן:

אין מחזיקין בנכסי קטן חרש ושוטה דינן כקטן וכן חזקתן בנכסי אחרים אינה חזקה וכ"כ מיי' חש"ו אין אכילתן ראיה מפני שאין להם תקנה כדי שתעמוד הקרקע בידם וכן המחזיק בנכסיה' אין אכילתו ראיה ע"כ. והרמב"ן כתב שקטן יש לו חזקה דאיהו נמי לאו בר איזהורי בשטרו טפי משלש שנים והיה לו לבעלים למחות ומסתבר לטור כדברי מיי' שלא חשש למחות כיון שאין מעשה קטן כלום והיכא שירד לנכסי קטן והיה בידי המחזיק שני חזקה לאחר שהגדיל כתב הר' יהודה ברצלוני בהא איכא פלוגתא דרבוותא איכא מאן דאמר דהוי חזקה ואיכא מ"ד דלא הוי חזקה ומיי' כתב דהוי חזקה שכתב אכלה שתי שנים קודם שהגדיל ושנה אחר שהגדיל אינה חזקה עד שיאכל שלש שנים רצופים אחר כך והרא"ש כתב שאינה חזקה דכיון שירד לתוכה כשהיה קטן לא ידע שהיה של אביו שימחה ורב האי חולק בדבר בתשובה וכתב אם החזיק בנכסי קטן אפי' החזיק בה כמה שנים אתרי שהגדיל אינה חזקה והוא שבא המחזיק מכח טענתו הראשונה שהחזיק עליו כשהוא קטן וטוען לו שמחל לו בשתיקתו אבל היכא שיכול לומר לו ולישבע חזרתי ולקחתי ממך אחר שגדלת והחזקתי אח"כ שני חזקה הרי זו חזקה וישבע שעשה כך אי נמי אם החזיק האב בפני הקטן אחר שגדל ומת. בנו יכול לטעון דחזר אביו וקנאה מאותו הקטן לאחר שגדל וזהו בכלל טוענין ליורש אבל אינו יכול לבא מחמת זאת הטענה כגון שידוע לכל שמחמת טענה ראשונה הוא בא אי נמי שניהם בחיים המחזיק והקטן שגדל אחר כך וזה טוענו קטן הייתי כשבא קרקע זה לרשותך וזה טוענו אתה ידעת ומחלת ואינו טוען חזרתי ולקחתי ממך לאחר שגדלת ואינו יכול לישבע בכך ובהא אמרינן אין מחזיקין בנכסי קטן אפילו הגדיל ע"כ: