שלטי הגיבורים על בבא מציעא יט

דין שומר בהמה שמרה לשומר אחר שאינו בנו ותלמידו או מי שדרכו להפקידו אצלו ויצאת והזיקה מיי' פ"ד מהלכות נ"מ כתב דהראשון חייב לשלם לניזק שאמר לו הניזק למה לא שמרת אתה ומסרת לאחר שלם לי אתה ותעשה אתה דין עם השני והראב"ד ז"ל השיג עליו וכתב שהניזק יכול לעשות דין עם השני או עם איזה שירצה והאריך בזה והטור חו"מ סימן שצ"ו הביא דברי הראב"ד ולא השיג עליהם כאילו מסכים לדבריו: ופשוט פרק הגוזל בתרא מההיא דגזל ולא נתייאשו הבעלים ועוד ראובן שהפקיד גבי שמעון והלך שמעון והפקיד גבי לוי וכן לוי ליהודה הרי ראובן בעל הפקדון יכול להזמין לדין הנפקד השני ואם שלישים או רביעים דין אחד להם וכן הדין גבי שואל ולא מצי הנפקד השני למימר לאו בעל דברים דידי את דכל שלא נקנה הממון לזה שהוא בידו כגון נפקד ושואל שאין ממון המפקיד קנוי בידם הרי בכל מקום שהוא ברשות בעלים קאי והלכך גבי שואל אם היה השומר הראשון עם השני במלאכתו לא נפטר בכך השואל השני מלשלם אם מתה הבהמה דאין זה קרוי שאלה בבעלים דאין נקראין בעלים אלא מי שהתשלומין שייכין לו והאריך בזה המרדכי שם: ופשוט פרק הכונס דהשומר שקבל עליו (שלא) לשמור ונאבד החפץ שקבל שמירתו אינו חייב אלא כפי שווי החפץ שקבל עליו שאם נתן לו לשמור דינר זהב ואמר ליה הזהר בו של כסף הוא ופשע בו ונאבד אינו חייב אלא בשל כסף שיאמר לו לא קבלתי עלי אלא שמירת דינר של כסף ואע"פ ששם בתלמוד אומר מסר לאשה דינר של זהב וכו' אומר הנ"י בשם הרא"ה דלאו דוקא אשה נקנו דה"ה לאיש וכ"כ הטור חו"מ סימן רצ"א דין זה בסתם ל"ש איש ולא שנא אשה ודוקא שנאבד בפשיעה אבל אם אבדו בידים משלם כל הזהב דלא היה לו להזיקו וכיון דאינו חייב לשלם רק שמירת החפץ שקבל עליו לשמור פסק הגהת מרדכי שם פרק הכונס על מעשה באחד ששאל משמעון סייף שהיה לו במשכון ואבדו והיה שואל לו דבר גדול כמו ששאל ממנו העובד כוכבים והשיב נ"ל דלא ישלם אלא שויו דסתם סייף דעלמא לפי דנטירותא דסתם סייף קבל עילויה אבל נטירותא של סייף יקר לא קבל עילויה והאריך בראיה ולפי זה אם הודיעו שהסייף היה יקר צריך לשלם לו כפי מה שהודיעו וה"ה לכל כיוצא בזה שמשאיל לחבירו דבר ונאבד ואח"כ שואל ממנו גבוהות דאינו חייב לשלם לו אלא כפי שויו דסתם אותו הדבר ואפילו הזיקו בידים והפסידו נראה לי דלא מיחייב כפי מה ששואל העובד כוכבים דאע"ג דהאומר הזהר בו של כסף הוא והיה של זהב צריך לשלם לו של זהב היינו דוקא גבי שומר דרגילות הוא לומר של כסף אפילו הוא של זהב כדי שישמרנו כמו שכתב המרדכי שם אבל במידי דאין רגילות אינו חייב אלא בסתם אותו הדבר דלא ה"ל לאסוקי אדעתא שהיה יקר כ"כ דאין רגילות להיות סייף יקר כל כך דומיא דשורף גדיש שיש בו ארנקי דפטור על הארנקי דלא הו"ל לאסוקי אדעתיה שהיה בו ארנקי או מאן דבטש בכוסיפתא דחבריה לימא דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שהיו בה מרגליות דאין דרך לתת מרגליות בכוסיפתא: ופשוט פרק החובל דהנותן לחבירו מידי לשמור או שהשאילו או שהפקיד אצלו שבתחלה בא לידו בתורת שמירה או השאלה או הפקדון אע"פ שא"ל אח"כ דבר כגון שאינו חושש באבידה וכיוצא בזה והלך זה ואבדה אפ"ה חייב כי אין המעשה משתנה בחלוף הדברים ולא מחל לו על חיוב שמירתם באמירה זו מיהו אם אמר לו בפירוש הריני מוחל לך על שמירתן ואתה פטור אם תאבדה אז ודאי הוא פטור והלכך המפקיד מעות אצל חבירו ואחר כך אמר לו לך התעסק בהם לא נפטר בשביל כך מהחיוב שהיה לו עליהם בשעת הפקדון כיון דמתחלה בתורת פקדון באו לידו מיהו אם אמר לו בפירוש לך התעסק בהן והרי אתה פטור מחיוב שהיה לך עליהן בשמירתן עד שהיו מופקדים אצלך אז ודאי פטור אבל בענין אחר אכתי חיוב שמירתן עלי וכן משמע שם במרדכי להדיא: