שלטי הגיבורים על בבא מציעא יט.

מיי' פ"ד מהל' גניבה כתב דהטוען טענת גנב בפקדון דחייב כפל אחר שנשבע ודוקא שנשבע קודם ששלח בו יד והשיגו הראב"ד ז"ל והרא"ש והטור חו"מ שוב פסקו דאע"פ ששלח בו יד קודם שנשבע חייב בכפל:

מיי' פי"ג מהל' מכירה כתב דב"ד שמכרו קרקע או מטלטלין של יתומים וטעו בפחות משתו' הוי מחילה בהדיוט שתות בטל המקח ואם רצו שלא לבטל הממכר ויחזירו האונאה מחזירין ועוד כ' שם נ"ל שב"ד שמכרו קרקע או עבדים של יתומים שוה מנה במאתים אין הלוקח יכול לחזור בהן ודבריו קשו אהדדי שמתחלה כתב דב"ד שמכרו קרקע וטעו בשתות בטל המקח ואח"כ כתב שנראה לו שאפילו מכרו שוה מנה במאתים המכר קיים ועוד קשה מדבריו שבהלכות מכירה לדבריו שבפי"ב מהל' מלוה ולוה שכתב שם דב"ד ששמו קרקע לבע"ח וטעו שמכרו בין שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה מכרן קיים ואם מכרו עבדים ושמו אותן לבע"ח וטעו בשתות בטל המקח והכא כתב שבקרקע טעו בשתות המכר בטל ובעבדים כתב שהמכר קיים הפך ממה שכתב שם ואפילו אם נתרץ הקושיא ראשונה שהקשינו מדבריו לדבריו שבהל' מכירה ע"ד שכתב מגיד משנה שם שאומר דדעת מיי' הוא דלעולם מייפין כח היתומים והלכך כשטעו בנזק היתומים המכר בטל והדין נותן לחזור וע"ד זה נפרש דבבא ראשונה מיירי בטעו בנזק היתומים וה"ק ב"ד שמכרו קרקע או מטלטלים של יתומים בפתות משתות מכדי שויין הוי מחילה דדינן כהדיוט ואם מכרום בשתות פתות מכדי שויין בטל המקח אע"פ שהוא קרקע דאין מן הראוי להונות היתומים דכח היתומים יפה בזה ועוד יפה כחם שאם רצו שלא לבטל הממכר ויחזירו הלקוחות את האונאה ליתומים הדין עמם וה"נ שמיע ליה לטוח"מ סימן ק"ט דברי מיי' להדיא דהאי ויחזירו האונאה דקאמר מיי' קאי אלקוחו' שהיתומים הוו הם בעלי הנזק באונאה זו והלכך כיון שבמכר הזה היה נזק ליתומים הדין נותן שיחזור אבל אם היה במכר נזק ללקוחות ותועלת ליתומים אז הדין נותן שיהיו היתומים כשאר מוכרים דעלמא והלכך כתב מיי' שנראה לו שאם מכרו קרקעות או עבדים שאין להם אונאה ומכרו שוה מנה במאתים המכר קיים כשאר איניש דעלמא וע"ד זו נסתלקה קושיא ראשונה הגם שלפי פי' שעשה הר"ן פ' אלמנה ניזונית על דברי מיי' אלו דף תקנ"ז לא נסתלקה האי קושיא מעל מיי' כלל ועיקר דאיהו ס"ל דבבא ראשונה דקאמר מיי' אם טעו שתות מכרן בטל ר"ל אם טעו בתועלת היתומים שמכרו הקרקע טפי שתות משויו מכרן בטל שכתב הר"ן וז"ל וכתב הרמב"ם בפרק הנזכר שבית דין שמכרו ביוקר לתועלת היתומים אם רצו היתומים שלא לבטל המכר ויחזירו מחזירין אלמא דסבירא ליה להר"ן דהאי דטעו שתות בטל המקח דקאמר מיי' ר"ל שטעו שמכרו הקרקע טפי שתות משויו בטל המקח וא"כ היאך כתב בתר הכי שנ"ל שאפילו מכרו הקרקע שוה מנה במאתים שהמכר קיים ואולם הטור לא שמיע ליה דברי מיי' הכי אלא כמו שכתבנו בראשונה והכי מוכח מלשונו דמיי' כולו זולת מלת ויחזירו דנקט שהיא זרה לפירוש הטור ויהי מה נניח שקושיא ראשונה מתורצת קושיא שניה נמי נתרצה על דעת הרמב"ן שהביא שם המגיד משנה ונניח שלדברי הרמב"ן יש ליישב דברי מיי' מ"מ צריך עיון היאך ליישבם לדברי הרא"ש פ' אלמנה ניזונית ולדברי הטור חו"מ סימן קט דלדידהו כל דברי מיי' שבפרק יג מהל' מכירה מיירי בב"ד שמכרו בשומא לפרוע הבע"ח וא"כ קשו דבריו טובא דהכא בהל' מכירה כתב דב"ד ששמו קרקע ועבדים ומכרוהו בראוי להם למוכרם וטעו אם הטעות הוא בשתות והוא לנזק היתומים המכר בטל ואם הטעות הוא לתועלת היתומים המכר קיים בעבדים וקרקעות ואילו בפרק י"ב מהלכות מלוה ולוה כתב דב"ד ששמו קרקע ומכרוהו בהכרזה וטעו בין שהטעות הוא לתועלת היתומים בין שהוא לנזק היתומים המכר קיים ואם מכרו עבדים וטעו אפילו בשתות המכר בטל בין פחתו בין הותירו ההיפך ממה שכתב בהלכות מכירה דבהלכות מכירה מחלק בין היכא שהטעות הוא לנזק היתומים ובין היכא שהטעות לתועלתם וכאן אינו מחלק בהלכות מלוה ולוה כלל: כשכותבין ב"ד שער השומא לאלמנה להחזיקה בנכסי בעלה צריכין לכתוב הכרנו הנכסים הללו שהם נכסי בעלה ואם לא כתבו כן הרי שומתן בטלה חוששין שמא טעו ב"ד ושמו שאר נכסי היתומים לאלמנה ואין להם לתת לה אלא נכסי בעלה לפיכך אין לאלמנה לאכול פירות אותו קרקע אע"פ שהכריזו ב"ד עליו ושלמו ימי ההכרזה הואיל ונכתב שער השומא בטעות כל מעשיהם בטלים וזה מבואר בכתובות בסוף פרק האשה: