שלטי הגיבורים על בבא מציעא יב:

דע כי למ"ד יאוש כדי קני בגניבה ובגזילה ה"נ קני במציאה אע"פ שבאת לידו מקמי דמייאש מרה לענין זה שמחזיר דמים וקנה החפץ ולמ"ד יאוש כדי לא קני בגזל ובגניבה ה"נ דלא קני במציאה היכא שבאה לידו מקמי דמיאש בעל האבידה הלכך כשנפרש דיני יאוש בגזילה נדעם גם במציאה: בדין הגונב או הגוזל דבר מחבירו ולאחר שבאה לידו באיסור נתייאשו הבעלים ממנה איכא פלוגתא אי קני ליה הגנב והגזלן לההוא חפץ שגנב וגזל בהאי יאוש גרידא לענין שלא יצטרך להשיב רק דמי הגזלה ולא הגזלה גופה או לא המרדכי שם כתב בשם רבינו האי גאון דגזלן קנאה ביאוש בעלים ומותר לקנות ממנו מה שגזל והתוס' כתבו בשם ר"ת דביאוש גרידא קני הגזלן לכל מילי חוץ לענין קרבן או דבר מצוה שאם גנב או גזל לולב ונתייאשו הבעלים ממנו אינו יוצא בו משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה וכן כל כיוצא בזה אבל לכל מילי יאוש כדי קני ואינו חייב להחזיר החפץ שגנב או גזל דהוי שלו כתקנת חכמים רק משלם דמיו והרא"ש כתב דמדרבנן יאוש כדי קני ואזלינן ביה לחומרא להחשיבו שלו ביאוש כדי דהיינו שאם קדש אשה באותו חפץ שגזל לאחר יאוש בעלים צריכה גט מספק דלכל הפחות יאוש כדי קני מדרבנן וכן לענין עורות של גנב שחשב עליו שמקבלין טומאה לחומרא וכשהחפץ הוא גנוב קני בודאי לחומרא להרא"ש אפילו לא ידענו בודאי שנתייאשו הבעלים דקי"ל סתם גניבה יאוש בעלים הוא כרבנן התם אבל לקולא לא אמרינן יאוש כדי קני אבל יאוש עם שינוי רשות או יאוש עם שינוי השם אפילו גרוע קונה גם מדאוריי' כי שנוי השם מעליא כדי כגון טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור קנה מדאוריי' שאין צריך להחזיר רק דמים כך כתבו הרא"ש וטור חו"מ סימן שנג ומיי' פ"ק מהל' גניבה ופ"כ מהל' גזילה ואבידה כתב דיאוש כדי לא קני בין מדאורייתא בין מדרבנן וכל זמן שהגזילה או הגניבה בעין ביד הגנב או ביד הגזלן צריך שיחזירנה בעין שאין היאוש מועיל להקנות לגנב ולגזלן כדי שלא תחזיר הגניבה בעין אלא הדמים וכן כתב סמ"ג עשין סי' ע"א וע"ג וכן כתבו התוספות וא"ז ומהרי"ח דיאוש כדי לא קני אפילו מדרבנן לכל מילי ונראה דאף על גב דהרא"ש פסק כרבה דס"ל יאוש כדי קני היינו דוקא מדרבנן לחומרא אבל לא מדאורייתא מש"ה פסיק הכא הטור סי' ש"נ כדברי מיי' דיאוש כדי לא קני ובסימן שנ"ב פסק דיאוש כדי קני דהא מדאורייתא והא מדרבנן:

כתב סמ"ג סימן ע"ד (אמר) אם דרך הנחה לא יגע בהן ואם נגע לא יחזיר פירוש לאותו מקום כדמסיק בירושלמי רבי אבא בר זביד אשכח חמרא מכוסה בחפיסה וכו' הלכך דבר שיש בו סימן מכריז ודבר שאין בו סימן זכה בו ויראה לי שיניח עד שיבא אליהו שהרי באיסור בא לידו וכן פירש"י בפרק המפקיד עכ"ל: