שלטי הגיבורים על בבא קמא מ.

צ"ע בקביעות זמן שקובעין ב"ד ח' ימים או שלשים וכיוצא בזה באיזה דבר הנראה לב"ד או שקובעין זמן לפלוני שיבא תוך זמן כך או שיפרע תוך זמן כך אם יום השבת ויו"ט בכלל הזמן ההוא ונראה לענ"ד שגם יום השבת ויו"ט בכלל הם ועולה לספירת הזמן ההוא ואצ"ל אם הדבר אשר עליו קבעו הב"ד זמן יכול לעשותו גם בשבת ויו"ט דודאי נכלל בו דמ"ש אותו יום משאר הימים אלא אפי' אינו יכול לעשותו ביום השבת אותו הדבר שקבעו עליו הב"ד הזמן אפ"ה נכלל בו ונניח מה שיש קצת ראיה משוכר אדם לחדש וכיוצא בו דאע"פ דאותה מלאכה ששכרו עליו אינו יכול לעשותה בשבת נוטל שכירתו בהבלעה וגם ממה שמצינו גבי ז' ימי אבילות דאע"ג דבשבת אינו מתאבל אפי' הכי שבת עולה ואינו מפסקת אבל לדעתי מלבד כל אלה ראיה יש מההיא דהכרזת ד' שבתות דמורדת דאמר בפ' אע"פ דהתם מביא הרא"ש ז"ל חד פי' גבי נדה שמרדה מן הירושלמי שר"ל שמרדה קודם ימי נדותה דמפרש דהא דמקשה התם בגמ' נדה בת תשמיש היא קאי אחשבון ד' שבתות דהכרזה והכי פירושו נדה בת תשמיש היא פי' למה עולין ימי נדותה לד' שבתות של הכרזה מאחר שבאותם הימים דנדותה אינה בת תשמיש ומסיק דאעפ"כ עולין אלמא דאע"פ שבתוך ד' שבתות דהכרזה אירעו ימים שאין בידה לעשות הדבר שב"ד קבעו עליה הזמן אעפ"כ עולין לחשבון הזמן ההוא הכי נמי ל"ש ואצ"ל לפי' הרא"ש ז"ל דפליג על ההוא דירושלמי דנראה דלדידיה הוי דבר פשוט יותר דודאי עולה ימי הנדות ליום ההכרזה:

נראה בעיני דהא דתנן אין פורטין מתיבת המוכסין הכי הוי פי' הדבר דאסור להחליף מעות מן המוכסין משום דבחילוף המטבע מגיע הנאה לזה ונמצא נהנה ממעות של גזילה דאילו לא היה מגיע הנאה לזה בחילוף זה פשיטא דליכא קפידא כלל דאם יתן למוכס מטבע פלוני ויתן לו המוכס מטבע כזה ממש על הצורה ההיא ממש שנתן לו מה איסור יש בזה דמה הנאה מגיע לו ממעות הגזילה אלו ואין טעם האיסור בחילוף זה אלא משום ההנאה המגיע לו ממעות גזילה בחילוף זה וזה הטעם עצמו מספיק להיכא שנותן מטבע למוכס שוה דינר והוא אינו חייב לו אלא חצי דינר והמוכס מחזיר לו חצי דינר מתיבתו שאע"פ שמה שמחזיר לו הוא ממעות התיבה שרי כיון שאין מגיע לו שום הנאה בחילוף זה אלא דמשום דאפשר שיתכוין לתת לו דינר שלם משום שהוא צריך למטבע כדי שיחזירנו המוכס חצי דינר מטבע ונמצא שנהנה בחילוף זה ממטבע גזולה להכי כתב רש"י ז"ל הטעם דשרי מפני שמציל מידו אבל ודאי דגם בלאו האי טעמא שרי כשאינו מגיע לו הנאה בחילוף זה והיינו דהשמיט מיי' פ"ה מהל' גזילה חילוק זה דקאמר בגמ' אבל נותן לו דינר מחזיר לו השאר מפני שהוא בכלל מה שפי' תחלה דאיסור חילוף מטבע מן המוכס הוא משום שנהנה ממעות הגזילה וכשהמוכס מחזיר לו חצי דינר שחייב לו אין זה נהנה ממעות גזילה כלל ופשיטא דשרי וכן נראה בעיני דה"ה לכל כיוצא בזה שאינו מגיע הנאה לזה ממעות אלו כלל דמותר ליקח מן המוכס אף ממעות התיבה גם מ"ש שם מיי' דהמוכסנין אסור ליהנות מממונן ולא חילק שום חילוק בין יהיה הממון שנהנין ממנו ממעות התיבה בין יהיה מהממון שיש לו בביתו והשיגו הטור ח"מ סי' שס"ט וכתב דהדין עם מיי' לגבי גזלנין אבל לא לגבי מוכסין אין זו השגה כלל ודברי מיי' עולין יפה דהכי פי' דבריו בני אדם שחזקתן גזלנין וחזקת כל ממונן מן הגזל מפני שמלאכתן מלאכת גזלנין כגון המוכסנין והליסטין אסור ליהנות מהן שחזקת מלאכה זו מן הגזל ובזה אין חילוק בין בממון שיש להם בתיבתן בין בממון שיש להם בבית משום דמיירי במוכס שאין לו אומנות אלא הוא ופשיטא דכל ממונו הוי מן הגזל דמה חילוק שייך בין ליסטים ומוכס בזה שכתב הטור דבליסטים הדין עם מיי' ולא במוכס והרי כך שוה מוכס שאין לו אומנות אלא הוא כמו ליסטים ופשיטא דליסטים נמי אם ידוע לו ממון שאינו מן הגזל דמתר ליהנות ממנו דטעם שהותר להחליף ממעות שיש לו למוכס בביתו הוי משום שידוע שאותם אינו מן הגזל וה"ה נמי לליסטים שיהיה מותר ליהנות מממונו כשיהיה ידוע לנו שאינו מן הגזל ואין חילוק ביניהם: