שלטי הגיבורים על בבא קמא לט

רש"י ז"ל פי' דמיירי בשעדים מבקשין ללכת למ"ה אז הוא דמקיימין שלא בפני בע"ד אבל לא בענין אחר וכל הפוסקים השיגו עליו וכתבו דאפי' אין שם שום א' מהתנאים שהם בקבלת עדות על פה שלא בפניו אעפ"כ מקיימין אותו שלא בפניו דקל הוא שהקילו חכמים בקיום שטרות דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ומדרבנן הוא דאצרכוהו קיום הלכו מקיימין את השטר שלא בפני בע"ד. ולאחר שקיים המלוה שטרו אם טען הלוה מזוייף הוא שטרו זה תנו לי זמן שיש לי עדים לפוסלו נותנין לו זמן וכתב הרא"ש דיהבינן ליה זמן ב"ד ל' יום ומגיד משנה פכ"ב מהל' מלוה כתב הכל לפי ראות עיני הדיינין מדלא פי' התלמוד מהו הזמן שנותנין לו ש"מ דתלוי במראות עיני הדיינין לפי הענין וכתב מיי' שם וסמ"ג עשין צ"ד וטור ח"מ סי' צ"ח אם יראה לדיין שיש ממש בדבריו דלוה נותנין לו זמן להביא עדיו לפסול השטר ואם נראה לדיין שאינו בא אלא בעלילות ובתואנות ובטענות של דופי אומרים לו שלם ואח"כ אם יש לך ראיה יחזיר ואם היה המלוה אלם ושמא אינו יכול להוציאו מידו אם יתן לו אז מניחין אותו ביד שליש עד הזמן שיקבעו לו להביא ראיה ומדברי התלמוד נראה דמאריכין לו הזמן הרבה להביא עדיו ואולי דההוא עובדא דתלמודא היה בענין שהמלוה לא היה יכול להפסיד באריכות הזמן ללוה דפשיטא דכך יש לחוש לפסידא דמלוה כמו לפסידא דלוה וכדי להשוות המדה תקנו הכי פיסקא שינתן הממון ביד שליש דהשתא לא יהיה פסידא לא לזה ולא לזה כלל כד"ן והאדרכתא שכותבין הב"ד לאחר תשלום צ' יום דוקא כותבין על קרקעות דלוה אבל על המטלטלין אין כותבין אדרכתא אפי' אחר צ' יום דאין מורידין המלוה למטלטלין שמא יאכל אותם ויביא זה ראיה ויבטל השטר ולא ימצא ממה יטול ואפי' היה למלוה קרקע אין מורידין אותו למטלטלין דלוה שמא תכסיף או תשתדף קרקעי דמלוה ולא ימצא אח"כ הלוה לכשיביא ראיות ממי יגבה חובו וכתב מיי' פכ"ב מהל' מלוה דהא דאין כותבין אדרכתא על המטלטלין היינו דוקא באומר אביא ראיה ואבטל השטר אבל אמר איני בא לב"ד כותבין אדרכתא על המטלטלין אמת כי הרא"ש ז"ל לא הזכיר חילוק זה מ"מ נכון הוא דודאי כשאומר אין לו עוד ראיה מורידין אותו גם למטלטלי הלוה דהא מאיזה טעם הוא דאין מורידין אותו למטלטלין דלוה משום חשש שמא יביא ראיות לבטל השטר ולא ימצא אח"כ ממי יגבה הכא ליכא למיחש דהא אמר הלוה שאינו בא עוד לב"ד כלומר שאין לו ראיות לפסול השטר ופשיטא הבע"ח גובה ממטלטלין דלוה וכ"כ הרשב"א כדברי מיי' וסמ"ג עשין צ"ד ואפשר דגם הרא"ש ז"ל לא פליג בזה ולא הזכירו הרא"ש להיותו מובן מעצמו לכן לא העליתי המחלוקת אע"פ דהטור ח"מ סי' צ"ח הביא דברי מיי' וכתב אח"כ דאביו הרא"ש לא חילק בזה אין נראה בעיני שיהיה כאן מחלוקת ומ"מ כתבו הגאונים והביא הטור דבריהם דאע"ג דלא כתבינן אדרכתא על מטלטלי יהבינו להו ביד שליש ויהבי ליה זמן הראוי לב"ד אי דידע ליה בגו ההיא זימנא לחיי ואי לא יהיבנא ליה בידא דמלוה והכי מסתברא דאי תימא דהאי דאין מורידין המלוה למטלטלי דלוה ר"ל לעולם א"כ נמצאת מדת הדין לוקה דכל חד וחד שלא יהיה לו קרקעות יאמר אנא מייתינא ראיה לפסול השטר ולא יגבה הלה לעולם חובו אלא ודאי הכל תלוי בקביעת זמן הדיינין ומסור הדבר אליהן במה דברים אמורים דמשהינן ליה צ' יום היינו דוקא באומר אתינא כלומר שכל הצ' יום נשמט ואומר עתה אבא ואביא ראיה ואבטל השטר אבל אם הוא מורד ואומר איני בא לב"ד כותבין עליו האדרכתא מיד ואין קובעין לו זמן וכן אם התביעה היא פקדון אפי' אם נשמט לומר עתה אבא אין ממתינין לו אלא כותבין אדרכתא מיד וטור כתב ואם לא יבא כותבין מיד ולא ידעתי מה ר"ל אם לא יבא כיון שכותבין מיד וכתב מגיד משנה הטעם בפקדון מפני שלא ניתן להוצאה אבל המלוה ניתנה להוצאה ועלה על דעת המלוה שלא יושב כספו אליו כל זמן שירצה וכתב הנ"י והני מילי דכפר ביה בפקדון אבל אם מודה ביה אלא שפשע בו והרי הוא חייב עליו דינו כדין מלוה ע"כ וצ"ע דהא קי"ל דלא נשתנה המעשה בחילופי דברים כדאיתא במרדכי בפ' החובל ומ"מ לעולם אין כותבין האדרכתא עד ששולחין ומודיעין לו והוא שיהיה קרוב לב"ד מהלך יום א' לגי' ספרים שלט ומהלך ב' ימים לגי' מיי' פכ"ב מהל' מלוה אבל אם הוא רחוק יותר מזה המהלך אין צריכין להודיעו: