שלטי הגיבורים על בבא קמא לד

מיי' וסמ"ג עשין ע"ג והנ"י שם כתבו דאם פסלתו מלכות שאינו יוצא לא במדינה זו ולא במדינה אחרת דמשלם כשעת הגזילה והתוס' והרא"ש שם וטור ח"מ סי' שס"ג כתבו דאפי' פסלתו מלכות אומר לו הרי שלך לפניך כל עוד שהוא בעין: הרא"ש בשם הראב"ד ז"ל כתב דאם פחתו המטבע ממשקלו משלם לו מן המטבע החדש ואינו מחלק בין הוקרו בידו מחמת הפחת או לא ובין קא מרויח לוה ומפסיד מלוה לענין ניסכא טובא דבכל ענין משלם לו מטבע החדש אבל הרי"ף ומיי' פ"ד מהל' לוה ומלוה וסמ"ג לאוין קצ"ג והרא"ש. שם וטור י"ד סי' קס"ו ורוב הפוסקים כולהו שוין דאין חילוק בין הוסיפו על המטבע ובין פיחתו המטבע בכל ענין אי איכא צד רבית ופסידא בין ללוה בין למלוה אינו משלם רק כפי השיעור שלא יהיה פסידא לא לזה ולא לזה: לשון ריא"ז המלוה מטבע לחבירו או שמכר לו פרקמטיא בכך וכך מטבע ונפסל המטבע עד שאינו יוצא בשום מקום נותן לו סכום המטבע שהוא יוצא באותה שעה כמו שביאר מז"ה בפסקיו ואפי' הוסיפו על המטבע היוצא באותה שעה שהוא יותר גדול מן הראשונה רואין אם השביח המטבע החדש לענין הוצאה מפני התוספת כגון שהיה לוקח במטבע הראשון עשרים סאין בעשרים דינרין ובמטבע החדש הוא מוצא שלשים סאין בעשרים דינרין ה"ז אינו משלם סכום הדינרים שהוא חייב לו אלא פוחת ממנו לפי חשבון אם לא הוזלו הפירות מפני תוספת המטבע אלא מפני שנזדלזל השער אינו פוחת לו מסכום המטבע שהיה חייב לו היה התוספת יותר מחומש עד שיהיו ד' דינרין מן החדשים שוקלין יותר מחמשה מן הישנים אע"פ שלא הוזלו הפירות מפני תוספת המטבע הרי זה פוחת לו מסכום המטבע שהיה חייב לו מה שהיה משקלם יותר מחומש ונראה בעיני שהמעות שלנו שהם נמשכים אחר הזהב לעולם ופעמים שהמעות הנפסלין הם כמו שלש מאות בטרין של זהב והמעות היוצאות כמו עשרים וארבעה בטרין בגזירת המלך יש לנו ללכת בהן לעולם אחר הזהב ואם היה חייב לחבירו שלש מאות מן המעות הנפסלות נותן לו מן המעות היוצאות שוה בטרין אחד שהרי השלש מאות שנתחייב לו כך הם שוים כמבואר בקונט' הראיות בראיה ו' אם היה יוצא המטבע הראשון שנתחייב לו במקום אחר אין נותן לו אלא המטבע שנתתייב לו שאע"פ שאינו יוצא כאן יכול לומר לו כשיבואו סוחרים מאותו המקום תסחור עמהם והם יקבלו אותו ממך: