שלטי הגיבורים על בבא קמא כט

לפי דברי הרי"ף ומיי' פ"ה מהל' נ"מ משמע דלכל אדם מותר לצוד בכל הימים של כל אדם בין בחכה בין ברשתות ומכמורת דחכה ורשת ומכמורת הכל א' אבל לא הותר אלא להשבט שהם בחלקו לפרוש קלע מפני שמעמידין את הספינות ופי' קלע דרך הציידין לתקוע יתדות ולעשותן גדר במים להלכד שם הדגים ולדעת הרא"ש וטור ח"מ סי' רע"ד צידת חכה מותרת לכל אדם אבל אסור לכל אדם לצוד ברשתות ובמכמורת אלא לבעל הים ואפי' בעל הים אינו רשאי לפרוש קלע כדי שלא יעכב את הספינות והטור ח"מ סי' רע"ד וסי' שי"ב כתב בשם אביו הרא"ש דודאי תנאי ב"ד הוא שמי שברח לונחיל וישב לו על אילן חבירו שיכול להציל נחילו ולקוץ הענף ויתן לו דמי הענף והרואה את חבירו שיש לו חבית של דבש שנסדקה וקרובה להפסד והוא יש לו חבית יין וחבירו אומר לו שפוך יינך ואמלא חביתך דבש הנפסד ואפרע לך דמי יינך שחייב לעשותו ודוקא בכה"ג שבא בעל דבש לשפוך את היין שתנאי ב"ד הוא שאין בעל היין יכול לעכבו אלא שופך יינו של חבירו בע"כ של חבירו ומשלם לו דמי יינו מתוך דבשו אבל אם בעל היין שפך יינו מאיליו כדי להציל הדבש אינו נוטל דמי יינו דהלה יאמר לו למה שפכת אני הייתי דוחק ומציל כך כתבו התוס' שם ומרדכי. וכן תנאי ב"ד הוא שאם יש לחבירו חמור טעון פשתן ומת חמורו ולו יש חמור טעון עצים אמר לו לפרוק עציו ולהציל פשתנו והוא יפרע לו דמי עציו חייב לעשותו ופסק הטור כך מהכי שמיע ליה דעת אביו ז"ל פ' הגוזל בתרא ואע"פ דיש לגמגם להבין דעת הרא"ש דאפשר דלא ה"ל הכי מ"מ ודאי דהטור בנו בקי בדברי אביו טפי מינן ויודע דהכי קים ליה והרי"ף שם פסק דלית הלכתא הכי אלא בכל אלו אין לו אלא שכרו כדבעינן למימר לקמן בס"ד אם לא התנה עמו ואינו חייב לכופו שישפוך יינו ולא שיקוץ סוכו ולא שיפרוק עציו אם זה אינו רוצה וכו' סמ"ג עשין ע"ד וכן נראה דעת מיי' פ"ז מהל' גזילה ופי"ב מהל' מכירה: