שלטי הגיבורים על בבא קמא יח

התוס' פסקו כולה שמעתא כרב זביד דאמר דבסתם מועד למינו הוי מועד גם לשאינו מינו עד דחזר להדיא שראה מאותו שאינו מינו ג"פ ולא נגח ורבינו והרא"ש פסקו כולה שמעתתא כרב פפא דאמר מועד למינו לא הוי כהתם מועד לשאינו מינו ומזה איכא נפקותא טובא בכולה שמעתתא: דע כי אע"פ שאמרו כאן דבנגיחה ג' משלם נ"ש לאו למימרא דשור שנגח ג"פ והועד בו דמשלם בפ"ג נ"ש דהא קי"ל דאינו משלם עד שיגח נגיחה רביעית אחרי ההעדאה ואע"פ דמדברי רש"י הכי משמע כבר חזר בו רש"י. ושור הנוגח האדם כיון דמתם קטלי' ליה היאך אפשר שימצא מועד יש מחלוקת בין רש"י ז"ל ומיי' ז"ל וזה תלוי בחילוק הגירסאו' ויש מקום לעיין בדברי מיי' היאך פסק כאן פ"י מהל' נ"מ דמועד לבהמה הוי מועד לאדם דהא בפ"ו מהל' נ"מ פסק דמועד לאדם לא הוי מועד לבהמה וכל שכן דמועד לבהמה לא הוי מועד לאדם כמו שכתבנו לעיל בסמוך ואפי' התוס' דפסקו כרב זביד דמועד לאדם הוי מועד לבהמה מ"מ פסקו דמועד לבהמה לא הוי מועד לאדם וכתבו דחזר בו רב זביד מזה בדף ל"ז וצ"ע וכבר קדמוני בעל מ"מ להקשות על דברי מיי' קושיא זו פ"י מהל' נ"מ והניח הדבר בצ"ע ומיהו אפשר לומר דס"ל למיי' דאיכא חילוק בין נזקין למיתה דהא דאמר דמועד אפי' לאדם לא הוי מועד לבהמה מיירי דוקא בנזקין שאע"פ שמועד להזיק זה אינו מועד להזיק זה ל"ש מועד לבהמה ואח"כ הזיק אדם ל"ש מועד להזיק אדם ואח"כ לבהמה אבל גבי קטלא אם מועד להרוג זה מועד גם להרוג זה דלגבי קטלא לא שייך לחלק ביניהן משום דהאי אית ליה מזלא והאי לית ליה מזלא אלא בכל ענין דשייך קטלא בבעל חי דדמי קטלא דהאי לקטלא דהאי: לשון ריא"ז ואין השור נעשה מועד [למיתה] עד שיהרוג ג' בני אדם בג' ימים ואם הרג ג' בהמות אינו מועד לאדם וכן אם הרג ג' כנענים אינו מועד לישראל ואם הרג ג' בני אדם טרפו' אינו מועד לבריאים כמבואר בקונט' הראיות בראיה ח' וכיצד ימצא שור מועד להרוג הואיל הואיל וחייב מיתה מנגיחה הראשונה כגון שסיכן ג' ב"א בנגיחתו ולא מתו עד שנגח נגיחה רביעית והמית ואח"כ מתו כולם הרי זה מועד והשור בסקילה והבעלים משלמין כופר על הרביעי' וכן אם היה הורג ובורח הורג ובורח ולא נסקל השור עד שהרג ד' פעמים וכן אם ראו עדים את שורו של זה שהיה יוצא מתוך בקריו והיה נוגח וממית וכשהיה מתערב בין הבקר אין מכירין אותו וכשיצא בפעם הרביעית ונגח והמית משלמין הבעלים כופר על הרביעית: