שלטי הגיבורים על בבא קמא טז.

כתב הרא"ש ז"ל ומה שלא הכריע בין תרי קמייתא לפי שאין נפקותא ביניהן אלא לענין גלות ולענין דרוש וקבל שכר נ"ל דהלכה כלישנא קמא דסתמא דתלמודא קאמר לה ולישנא בתרא יחידאי הוא ורב פפא משמיה דרבא קאמר לה ורבא גופיה קאמר אלישנא קמא ק"ו ומה יער וכו' ופריך אלישנא קמא ושני לה:

נראה בעיני דפליגי וזה שכתב הנ"י בשם הרמ"ה דכי אמר משלמין במותר ח"נ דוקא במאי דיכלי לאישתלומי מהדדי הוא כגון שוה ק' ק' וכו' עד נמצא דלפעמים שהניזק שנזקו מועט גובה יותר מחבירו שנזקו מרובה ע"כ דברי הרמ"ה משמע מדבריו דשמין השוורים כמה היו שוין קודם שהזיקו זה את זה וכמה שוין עתה לאחר שהזיקו ומי שיוכל להשתלם מחבירו נזקו משלם אם גופו של חבירו שוה כמו חצי נזקו ומי שאינו יכול להשתלם מגופו דחבירו הפסיד דמשלמין במותר ח"נ דקאמר לא קאי רק אשומא שעושין אחר שהזיקו זה לזה ומדברי שאר הפוסקים משמע דלעולם יוצא נזק כנגד נזק ומי שהזיק לחבירו יותר משלם ח"נ במותר הלכך שור שוה ק' ק' ושור שוה מנה שחבלו זה בזה והזיק שור שוה ר' לשור שוה ק' בשמונים ושור שוה ק' הזיק לשור שוה ר' מנה יוצאין שמונים כנגד שמונים והמותר שהם עשרים שהזיק שור שוה ק' לשוה ר' שהוא מותר נוסף על נזק שוה ר' לשור שוה ק' משלם עשרה דהוא ח"נ וכן תמיד ואע"פ שהעליתי דין זה בספר המחלוקת סברת הרמ"ה היא הנכונה דהא לעולם אין משתלם רק מגופו ואם גופו אינו שוה כך שההיזק הכחישו היאך יגבה ממנו נניח ששור שוה עשרים הזיק שור שוה ר' הכחישו ק' דחצי נזקו הוי נ' היאך יגבה ממנו נ' אם אינו שוה רק עשרים ומיהו גם לדברי שאר הפוסקים אינו משלם רק מגופו שהרי כשתשים נזק כנגד נזק עדיין ישאר שויו דגופו כ' וגובה ממנו י':