שלטי הגיבורים על בבא קמא טו.

כתב הרא"ש ז"ל וס"ל לרב אלפס ז"ל ראשון דמנפשיה נפל אע"פ שהיה אנוס בשעת נפילה אינו טרוד כ"כ והיה לו לעמוד או להזהיר ופושע הוא בזה וחשיב גופו כאדם המזיק וכן פי' אההיא דר' יוחנן אבל שני שנכשל בראשון נפילתו מרובה וטרוד בעמידתו מסתייה אי עבדינן גופו בור משום שהיה לו לעמוד:

לפי הנראה מדברי רש"י ורבינו ומיי' פי"ג מהל' נ"מ רב פפא ורב זביד אמרי דבר אחד דקאי כשלדא וכחוטרא דסמיותא הכל אחד דתרוייהו ר"ל שעמד לרוחב הדרך ונתקל בו אחד כלפי ראשו וא' כלפי גופו וא' במרגלותיו כי פי' כשלדא היא נבילה המושלכת לרוחב הדרך והכל א' והשמיענו הברייתא דכשנפלו כמעט בבת אחת אם היה אפשר לו לעמוד ולא עמד חייב בנזקי כולם כמו שהארכתי בהל' פשוטים ואצ"ל אם נפל אחר בזה שמוטל לארץ ובא אח"כ אחר ונפל גם הוא דודאי חייב הראשון שהרי היה אפשר לו לעמוד בינתים ולא עמד או להזהיר ועל נזק כל א' וא' הוי נזק חדש והנ"י הביא דברי הרמ"ה לפנינו דפי' מקל של סומין שר"ל שסומין הרבה נמשכין במקל א' שהראשון נסמך במקל והשני בראשון והשלישי בשני שכיון שנפל המקל מן הקדר הראשון נפלו כולם בבת אחת הראשון חייב בנזקי כולם והיינו מחמת הראשון נפלו ולפי זה לדברי הרמ"ה אי קאי הראשון מוטל לרוחב הדרך כשלדא והוזקו בו שלשה א' בראשו וא' בגופו וא' ברגליו חייב הראשון בנזקי כולם גם אם היו נסמכין כולם על הראשון ונפלו כולם מחמתו הראשון חייב בנזקי כולם דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכתב הנ"י דגם כשהיו נסמכין על הראשון ונפלו כולם מחמתו אין הראשון חייב אא"כ היה לו לעמוד ולא עמד ולא בריר לי דעת הנ"י בזה דמה שייך כאן לומר היה לו לעמוד כיון דאין האחרים נתקלים בגופו דראשון אלא שמחמת שנפל הראשון נפלו כל הנמשכין אחריו וסומכין עליו דהיאך אפשר שיפול הראשון ויעמוד לארץ עד שיכול לקום עד שלא יפלו האחרים והרי כולם נסמכין עליו ובהדי דקא נפיל הראשון טפלים כל האחרים כי הם נשענים ודבקים עליו וקשה בעיני לומר דסברת הרמ"ה בפירוש חוטרא דסמיותא דחייב הראשון משום דגוף הראשון חשיב בור כמו שנראה דס"ל להנ"י סברת הרמ"ה מדקאמר דהרמ"ה מיירי כשהיה לו לעמוד לראשון דאלמא משום בור מחייב ליה לראשון ואינו מחוור בעיני דהא הראשון אנוס הוא בנפילתו וכיון שאין האחרים נתקלים בו אלא נופלים עמו יש לפוטרו דבאונס נפל דנתקל אנוס הוא ודאי בין אדם בין כלים ואין לחייבו הכא משום שהיה לו לעמוד דלא שייך הכא כמו שכתבתי הלכך נראה בעיני דדעת הרמ"ה הוא לומר דכי קאי כשלדא חייב משום בור כיון שהיה לו לעמוד ולא עמד אבל כחוטרא דסמיותא שהם נמשכין אחר הראשון ונסמכין עליו חייב הראשון משום דבהדי דנפיל מזיק שגם האחרים נופלים עמו בבת אחת והוזקו מכחו ואע"פ שהוא אנוס בנפילתו אינו אנוס גמור וכמו שכתבנו בהל' פשוטים דכל הני דחשבינן לאדם בור היינו בשהזיק לאחר נפילתו אבל הזיקו מכחו בשעת נפילתו חשיב אדם המזיק וחייב בין על נזקי הגוף בין על נזקי כלים וכ"כ הנ"י בעצמו גבי נשבר כדו זהו הנראה בעיני דעת הרמ"ה ולדעתי כי כ"ע מודו דבהכי חייב דבודאי גופו הוא דאזיק ומדברי התוס' נראה דרב פפא ורב זביד פליגי ונראה דלא מיירי שנפלו כולם בגוף דראשון בבת אחת אלא בזה אחר זה דקאמר דרב זביד ס"ל דכי קאי כשלדא דאינו חייב בנזקי שני שהיה לו להזהיר השני בנפשו כשרואה שהראשון נפל אלמא דנפלו זה אחר זה וקשה לי אי מיירי שנפלו בזה אחר זה מאי דוחקיה לאוקומא דקאי כשלדא לרוחב הדרך לוקמיה דקאי בדרך בכל ענין ותלמודא מאי קמבעי ליה היאך אפשר שיזוקו הרבה אנשים כאיש א' וכי דרך רחוקה היא כ"כ לומר שנפלו זה אחר זה ועוד היאך מצי רב זביד למימר דהיה פטור בנזקי שני כיון שראה ראשון שנפל בו חדא דמי יימר שראה כיון שהן ניזוקין זה אחר זה ועוד אין דרך בני אדם להתבונן ואולי משום דראיית נפילת של זה הראשון חשיב כאילו הזהירו הוא דחשיב ליה רב זביד דקי"ל שאם הזהירו זה את זה פטורים והרא"ש נסתפק הלכה כדברי מי משניהם אי כרב פפא או כרב זביד דקאמר שעומד באלכסון כמקל סומים דאז כשהשני נתקל בראש חוטרא לא נזהר השלישי מסוף החוטרא וטור ח"מ סי' תי"ג פסק כסברת רב פפא וכסברת רב זביד ונראה בעיני דדעתו לפסוק כרב פפא דכיון דרב פפא אית ליה דרב זביד כשפוסק כרב פפא פוסק נמי כסברת רב זביד דרב פפא אית ליה סברתו דרב זביד אבל רב זביד לית ליה סברת רב פפא וקשה היאך כתב שם הטור הדברים כאילו הרא"ש אביו פוסק כן דאיהו כתב להדיא שמסופק הלכה כדברי מי גם כתב הטור דלדברי הרא"ש דוקא אם נפלו מחמת הראשון כולם בכה"ג דקאי כי שלדא או כחוטרא הוא דחייב אבל בע"א אינו חייב בנזקי כולם ולרבינו והרמ"ה ז"ל חייב גם בע"א ואני ראיתי ולא אבין דמנא לו דאביו הרא"ש לא ס"ל כרבינו דהרי כי פסק כרב פפא היינו [נמי] כפסק רבינו אע"פ דרבינו ס"ל דלא פליגי והרא"ש ס"ל דפליגי מ"מ לפסק הלכה שוין הן. ועוד דשמעת ליה להרא"ש כי פסקת כרב פפא דמחייב ראשון בנזקי כולם בין היה עומד כי שלדא בין היה עומד באלכסון ולרבינו לא שמעינן ליה דמחייב אלא כי קאי לרוחב הדרך דלדידיה פי' שלדא וחוטרא חד הוא ואילו באלכסון לא שמעת ליה לרבינו דמחייב והטור כתב דרבינו מחייב בהרבה פנים טפי ממה שמחייב הרא"ש והוא להפך ולא ידענא מנ"ל להטור הני חלוקות ועוד דדברי הרמ"ה בחוטרא דסמיותא נראה דהוו ד"ה ומי יתן ואבין דברי הטור בספרי בבא סי' תי"ג דכל דבריו קשי טובא: