שלטי הגיבורים על בבא בתרא עא.

ומהא דאמרי' דברי ש"מ ככתובין וכמסורים דמו השיב הרא"ש וז"ל וששאלת שטר צואת ש"מ העולה בערכאות של עובדי כוכבים אי דמי למקח וממכר או למתנה: תשובה מתנת ש"מ בכל נכסיו או אפי' במקצת ומצוה מחמת מית' (וגם לא היה בה) [דלא בעי] קנין בדבורא בעלמא קני ושטר ראיה בעלמא הוא וכשר אבל מתנת ש"מ במקצת ולא צוה מחמת מיתה וגם לא היה בה קנין אז נקנה הכל במסירת השטר ושטרא דידהו חספא בעלמא הוא אבל נראה דבזמן הזה אין רגילין לא בדיני ישראל ולא בערכאות של עובדי כוכבים לקנות בשטר לא במכר ולא במתנה דשטר קנין היינו שטר שכתוב בו שדי מכורה לך ומוסר השטר ליד הלוקח או שדי נתונה לך ומסרו ליד המקבל וכזה אין אנו רגילים בזמן כזה אלא מקיימין המכר באחד מן הקנינים דשייכי בהו וכותבים השטר לראיה הלכך כולם כשרים בערכאות של עובדי כוכבי' נ"ל דשטר נדוניא אינו עומד אלא לראיה בעלמא ואינו עושה שום קנין הרי מה שנהגו הלועזים בכל מקומות מושבותיהם שסך הנדוניא עושין ממנו שטר בערכאות של עובדי כוכבים היינו משום שנהגו לכתוב בכל כתובות שלהם בסופרי ישראל מאתן ליטרין של כסף צרוף שלא לבייש העניות שאין להם ובזה השטר שעושין בערכאות של עובדי כוכבים מבארין באר היטב סך כל מה שהכניסה לו בנדוניא הא למה זה דומה לשטר מלוה שאין השטר אלא לראיה בעלמא לבאר כמה הכניסה לו ועדיף טפי שטר נדוניא הנעשה בערכאות של עובדי כוכבים משטר הלואה כי דינו לגבות ממשעבדי אליבא דכ"ע ואפי' למ"ד גבי שטר הרשאה דלא גבי אלא מבני חרי מטעם דלית ליה קלא כמ"ש הראב"ד והרמ"ה הכא ודאי מודה דגבי ממשעבדי כי פשיטא דאית להו קלא דכיון שמנהג כך בכל קהלות לועזים לעשות שטרי נדוניא בערכאות של עובדי כוכבי' ידוע הוא לכל כי כל הנשואות יש להם נדוניא בערכאות של עובדי כוכבי' דסתמא כל בנות ישראל יש להן נדוניא והיה לו ללוקח ליזהר מזה ואי משום דלית ביה קנין אין בכך כלום וכל שטר שהוא בעדים אע"פ דלית ביה קנין קלא אית ליה וגבי ביה ממשעבדי וכן תראה בדברי הפוסקים שפסקו דשטר מלוה הנעשה בערכאות של עובדי כוכבי' דגבי ביה ממשעבדי מטעם דאית ליה קלא ואע"ג דגם התם לית ביה קנין דאין קנין חליפים בעובדי כוכבים ובזה הושוו כל הפוסקים דכל שטר הנעשה בערכאות של עובדי כוכבים ואין עיקר הקנין בשביל השטר דכשר הוא והכי כתב הרא"ש בתשובותיו דלעיל ולא דמי לשטרי מכר ומתנה שהם שטרי קנין כשקונה המכר או המתנה בשטר כגון דכתב ליה שדי מכורה לך ומוסר השטר ליד הלוקח או שדי נתונה לך ומוסר השטר ליד המקבל ומסירת השטר עביד הקנין וכן שטרי מחילות הודאות ופשרות ומסירת השטר עביד אותו קנין ואי לאו ההוא שטרא לא הוה קני כי הודאות ופשרות ומחילות דקאמר הטור ח"מ סי' ס"ח דאפי' נעשו בערכאות דפסילו הוי דומיא דשטר מתנה דקאמר לעיל מיניה מיד והיכי דמי כגון שפלוני כתב על שטר מעצמו ומודה הייתי חייב לפלוני כך וכך אע"פ שלא קבלם לעולם מידו וכן פירש"י פ' החובל דף פ"ד וטור ח"מ סי' מ' דאין כאן הלואת מעות שהמלוה יהיב זוזי למודה בחוב אלא שהוא נעשה לו חייב מסך כך וכך ואין שום מעשה שבשבילו יהיה חייב לו אם לא יהיה זה השטר שיחייבנו וכן המחילה ר"ל שהוא מוחל לו מה שהיה לו לקבל ממנו ולא שקבל חובו אלא שמוחל לו דגם בזה ליכא שום דבר שיקנה בו הנמחל החוב ההוא אלא השטר הלז וכן הפשרה על דרך זה דכולהו הוי השטר שעושה הקנין והלכך פסול אבל שטרי הלואה ר"ל שהלוה לו מעות בודאי ומבלי השטר חייב הוא לשלם הלואתו והשטר אינו עומד אלא לראיה ומש"ה כשר וה"ה שאם בפנינו נתן לו כך וכך מעות וכתב בשטר שפלוני מודה שקיבל המעות ההם מידו דהכי נמי דכשר השטר אפי' נעשה בערכאות של עובדי כוכבים ואינו נקרא שטר הודאה אלא שטר מלוה ומעשים בכל יום שכותבים בשטרי הלואות ועיסקאות פלוני מודה שקבל מפלוני כך וכך ואעפ"כ אינו נקרא שטר הודאה אלא שטר מלוה וכן הדין אם בפנינו פרע פלוני לפלוני וכתב לו שטר מחילה דג"כ יהיה כשר בערכאות של עובדי כוכבים שאין השטר גורם לבע"ח שקנה חובו אלא פריעת המעות הם שגרמו לו והשטר אינו אלא לראיה ובכה"ג נ"ל דכשרים בערכאות של עובדי כוכבים כל השטרות וא"כ שטר נדוניא שהכניסה האשה לבעלה נכסיה ומבלי השטר היה חייב להחזירה לה אם מת או נתגרשה ואין השטר עושה קנין אלא לראיה בעלמא הוא עומד כדין שטרי הלואה ופשיטא אצלי דכשר הוא כשעלה בערכאות של עובדי כוכבים ואפי' אי אמרת דאיכא תוספת נדוניא שהוא כמו מתנה ואין שטר מתנה העולה בערכאות של עובדי כוכבים כשר: שתי תשובות בדבר חדא דאינו נראה שיקרא תוספת הנדוניא מתנה דהא על פי המנהג הוא מוסיף ואפי' אם אינו רוצה להוסיף לאו כל כמיניה דע"כ צריך להוסיף כפי הערך הקצוב בלי גרעון א"כ אין זה מתנה. ועוד אפי' את"ל דהוי מתנה כבר הבאתי דברי הרא"ש לעיל שכתב בתשובה דכל שטרי מתנות הנעשין בערכאות של עובדי כוכבים דיינינן להו שעשה המעשה שמועיל הקנין קודם שעשה השטר ואין השטר אלא לראיה ואפי' את"ל שהסופר בא בחדר היהודי לעשות שטר הנדוניא לא נתבטל בשביל זה ממנו דין שטר הנעשה בערכאות של עובדי כוכבים כאותם שכתב הטור שהם נקראין שטרי פרוטי"ו בלע"ז כי ידוע הוא שכל שטרי נדוניא נקראים בלשונם אינשטרימינט"י והאינשטרימינט"י א"א להיות לו קיום אם לא נעשה בערכאות ואע"פ שבשעה שלקח הזוכה ועשה התופס היה בבית היהודי אין בכך כלום הא למה זה דומה למה שהשיב הרשב"א סי' תתקע"ב שאע"פ שנער הערבי כותב השטר כיון שהערבי מקיים אותו נקרא שפיר שטר הבא בערכאות של עובדי כוכבים דמירתת הנער לזייף כ"ש הכא שהערבי עצמו הוא הכותב דלא מזוייף: גבי הא דאמרי' מי הוא הנקרא ש"מ כתב הרא"ש דכל ג' ימים הראשונים יש לו דין מתנת ש"מ מכאן ואילך יש לו דין מצוה מחמת מיתה בד"א שלא קפץ עליו החולי אבל קפץ עליו החולי אפי' תוך ג' ימים כל צואתו סתמא מחמת מיתה היא לשון מיי' המזוהם או הפסח או הגידם או החושש בראשו הרי הוא כבריא לכל דבריו במקחו בממכרו ובמתנתו אבל החולה שתשש כחו וכשל מחמת חולי עד שאינו יכול להלך על רגליו בשוק והרי הוא נופל על המטה נקרא ש"מ. וגוסס כתב ר"ח דאין מתנתו מתנה אפי' שמדבר וכן פי' רש"י אבל רשב"ם ור"י פירשו שמתנתו מתנה וכך היא מסקנת הרא"ש ורבינו שמואל בן חפני פי' מי שמזכיר מיתה הוא נקרא מצוה מחמת מיתה הא לאו הכי לא ובעל העיטור כתב מסוכן שחליו קשה וניכר שצואתו מחמת מיתה אע"פ שלא הזכיר מיתה דינו כמצוה מחמת מיתה וג' ימים הראשונים נקרא ש"מ ואם הוא מזכיר מיתה אפי' בג' ימים הראשונים נקרא מצוה מחמת מיתה וזהו כדעת הרא"ש ז"ל: