שלטי הגיבורים על בבא בתרא ו

ופשוט בפ' הכונס דף נ"ח דהפודה את השבוים שלא מדעתם לא חשיב מבריח ארי מנכסי חבירו הואיל וברי היזק' כך כתבו שם המפרשים הלכך צריך שהשבוים יתנו לפודה מה שהוציא בפדותם דכיון שאינו יכול לבא אליהם לשאול להם אם יש לפדותם דלא מצי להתנות עמהם שיתנו לו מה שיוציא עבוד רבנן תקנתא שיטול מה שיוציא כמו שתקנו ברועה שקדם ברועים ומקלות הלכך משלמים לו כל הפסידו דברי היזק' וגם שמצילן מן ההפסד ודאי במה שפדאם שהרי היהודים לא היה חייב בדין לעובד כוכבים שפדאו ואין דד"ד מה שהעובד כוכבים כופה אותו שיפדה עצמו אלא גזלנותא דדינא הוא מש"ה חוזר וגובה מן השבוי כל מה שהוציא כך כתב המרדכי שם פרק הכונס ועוד הוכיח בראיות ברורות ונכונות דיהודי שנתפס והיה לו די משלו שפודים אותו בעל כרחו ואח"כ חוזרים ונפרעין ממנו וחייב הנפדה לשלם ודינא דקושטא הוא משום פגם משפחה שלא נטמע בין העובדי כוכבי' וכופים נמי האב לפדות את בתו משום פגם משפחה ונראה דה"ה דכופין אותו לפדות בניו משום פגם משפחה וגם שלא יטמעו בין העובדי כוכבים דליכא הכא טעמא דעבד עברי דחיישינן ביה דלמא יחזור וימכור עצמו ויפסיד בני משפחה דודאי לא יהיה שוטה בעולם שילך ויפיל עצמו לעובדי כוכבים שבאים המיסרין ומכין אותו כדי שיגבוהו בני משפחתו דמה תועלת יגיע לו בזה ואדרבה נזק גדול ולא דמי לעבד עברי שמוכר עצמו ולוקח הדמים ואח"כ באין בני משפחתו לפדותו הלכך נראה בעיני דודאי כופין האב לפדות בניו ובנותיו מיד העובדי כוכבים ואם אין להם אב נראה דכופין בני המשפחה לגבותם ולפדותם משום פגם משפחה כיון דליכא למיחש שמא יפסידו כל היום לבני משפחה כדקאמר דהא עבד עברי היינו כופין לבני משפחה לפדותו משום פגם משפחה אי לאו מהאי טעמא דחיישינן שמא יפסיד כל היום לבני המשפחה ואפי' שהם לא פשעו בשמירתו כמ"ש מהר"ם פרק הכונס: