שלטי הגיבורים על בבא בתרא סט:

הקדיש כל נכסיו או הפקירם דלא איפשיטא מיי' פ"ט מהל' זכייה ומתנה כתב שחוזר וכן הרמ"ה אבל הרא"ש ז"ל פסק שאינו חוזר דכיון דלא איפשיטא אין מבטלין ההקדש וההפקר שהרי אנו באים לבטל מעשיו מכח האומדנא אין מבטלין מעשיו אלא היכא דבריר לן האומדנא:

הא דאמר דיטול יקנה יחזיק יזכה כולם לשון מתנה הם כתב הרמ"ה ה"מ בש"מ אבל בבריא לא מהני הני לישני וכן יחלוק פלוני בנכסי יאכל פירות דקל זה אע"ג דבאו לעולם וכן נכסי לך דמהני בש"מ לא מהני בבריא עד דאמר מכורין או קנוים לך והרא"ש כתב דהני לישני כיון דמהני בש"מ כ"ש בבריא שיש עמו קנין וכן כתב הרמב"ן וש"מ שאמר אני מניח לפלוני כתב הרא"ש בתשובה דהוי לשון ירושה ואם אמר יחסין או יירש על מי שראוי ליורשו זוכה מתורת ירושה אבל אם אינו ראוי ליורשו לא דאילו לישני ירושה הם ואם אמר לשון יטול פלוני כך וכך כתב בתשובה לשון ירושה הוא ואם אמר יהנה פלוני מנכסי או יעמוד או יראה או ישען בהם מבעיא ולא איפשיטא הלכך לא קנה: כתב מיי' מצוה מחמת מיתה אין צ"ל גלו את המתנה אלא אע"פ שהיה כתובה סתם אין חוששין לומר שמא מתנתא טמירתא היא וכתב רב האי אפי' אם אמר אל תגלו אלא עד לאחר מיתה שהרי בשעה שיש לו לקנות אמר שיגלו אותה: ששאלת ראובן שנתן קרקע לאשתו במתנת ש"מ ובאו היורשים לבטל מפני שלא כתב בה כתבוה בשוקא: תשובה אין המתנה בטלה בכך ומה שטענו עוד שתהא בטלה שלא כתב בה תלכי ותזכי ותירש ותוריש ותמשכן ותעשה ממנה חפצך ורצונך שלא נתן לה אלא בחייה בלבד אין בדבריהם כלום שלשונות הללו שרגילים לכתוב בשטרות אינן אלא לשופרא דשטרא דממילא הנותן מתנה לחבירו קנאה לעולם:

הא דאמרי' תנו מנה לפלוני שיש לו בידי נותנים אע"פ שאין בידו שטר וכן אם תבעו והודה נותנים לו אע"פ שלא אמר אתם עדי שאין אדם משטה בשעת מיתה וכתב הרא"ש בתשובה שאם הודה בכתב ידו שכל הנכסים שהיו לו שהן של פלוני הויא הודאה והא דאמרי' אדם עשוי שלא להשביע את בניו הוא בדבור אבל היכא שכתב בכתב ידו או אחד כתב והוא חתם בחתימה ניכרת ומקוימת כולי האי לא עביד שלא להשביע את בניו מיי' כתב כרבינו גבי גר שנתן מתנה שאינה קונה דוקא בנותן לבניו או למי שראוי ליורשו אבל לאחר קונה ולא נהירא להרא"ש אלא אין חילוק בין בנו לאחר וכן השיג עליו הראב"ד אבל אם הודה שנכסיו לבנו הויא הודאה כדמפרש לעיל כתב מיי' ש"מ שצוה לתת מתנה לעובד כוכבים אין שומעין לו שזה כמו שצוה לעבור עבירה מנכסיו אבל אם הודה לו נותנין לו אמר עשו לפלוני עבדי בן חורין כופין היורשים ומשחררין אותו שעבד חייב במצות אמר פלונית שפחתי יעשו לה קורת רוח עושין לה ואינה עובדת עבודה אלא עבודה שהיא רוצה בה מכל העבודות הידועים לעבדים באותו מקום ע"כ ורש"י פי' שכופין אותם לשחררה וכ"כ הרא"ש ואם אמר אל ישתעבדו בה אין כופין אותם לשחררה רק שלא יטריחוה במלאכות כבידות: שאלה להרא"ש גיורת שנתנה נכסיה בצואת ש"מ לשמעון וראובן דר בבית הגיורת בשכירות כמו חדש אחר פטירתה החזיק ראובן בבית בתורת נכסי הגר שהן הפקר ומקבל מתנה בא מכח מתנתו: תשובה יראה לי שראובן זכה בבית מן ההפקר שבמתנה אין בה ממש שאין בה כת ליתן אחר מיתה כמו שאין לה כח להוריש וגם מצוה לקיים דברי המת לא שייך בגר כיון שאינו בר ירושה ואפי' אם תמצא לומר מצוה לקיים דברי המת אינו תלוי בירושה ושייך נמי בגר אפ"ה לא אמרי' הכא מצוה לקיים דברי המת דלא אמרי' ליה אלא בממון שהושלש תחלה ביד אדם לשם כך אבל אם לא הושלש בידו לשם כך לא: וששאלת שאמרה הגיורת בצואתה נכסי לשמעון ועוד אמרה כך וכך יתן שמעון ליתומה פלונית ועתה טוען שמעון אם החזקה שהחזיק ראובן בבית קיימת כבר זכיתי אני בו בנכסים שהחזקתי בהם ואיני רוצה לקיים צואתה שאמרה ליתן ליתומה אין הדין עם שמעון מאחר שהיה אפוטרופוס של היתומים לשמור ממונם והיה כוונתו לזכות במה שצותה הגיורת כדי ליתן לה אלא שעתה נתחדש אצלו דבר ונודע לו שאין בצואתה כלום ורוצה לחזור בו במה שכבר זכה ליתומה אינו יכול לחזור דקי"ל המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ואינו יכול לומר אני כוונתי לזכות לה במתנה שנתנה לה והיא אינה כלום ומן ההפקר לא כוונתי לזכות לה ונמצא שלא זכתה היתומה מעולם לאו מלתא היא שהרי מ"מ כוון לזכות לה והשאיל לה ביתו ורשותו שיזכה לה אם לא תוכל לזכות מכח מתנה תזכה מכת הפקר: