שלטי הגיבורים על בבא בתרא סח

הא דאמר שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת אלא בקנין מיי' כתב כרבינו דכל שהוא הוי בין בקרקע בין במטלטלי והרא"ש כתב כל זמן שלא שייר כדי פרנסתו יש לו דין מתנת ש"מ משום דאמדינן דעתיה ודאי מחמת דאגת מיתה הוא נותן דלא יהיב איניש כל מאי דאית ליה ומיית הוא ברעב דכיון שהוא נותן משום דאגת מיתה תקנו חכמים שאין צריך קנין כדי שלא תטרף דעתו אם יראה שאין מקיימין דבריו ומטעם זה אם עומד חוזר שלא היה דעתו אלא אם ימות אבל כשמשייר ליתא האי טעמא הלכך כל זמן שלא שייר כדי פרנסתו איתא להאי טעמא ויש לה דין מתנת ש"מ וכתב הרא"ש ויראה שיעור פרנסתו אם הוא עובד אדמה ששייר קרקע כדי פרנסתו ובני ביתו ואם הוא מתעסק בסחורה או ברבית שישייר כדי שיוכל להתפרנס מן הריוח ע"כ וכן דעת בעל העיטור דבעינן כדי פרנסתו אלא שנסתפק בשיעורו וכתב דאיכא למימר כדי פרנסתו לי"ב חדשים כדאמרי' גבי נכסים מרובים. אע"פ שנתן ש"מ כל נכסיו הידועים לנו חשבינן ליה כמתנת בריא וצריכה קנין לפיכך אינו חוזר אם יעמוד משום דחיישינן שמא יש לו עוד נכסים שאין ידועים לנו ולא חשבינן ליה מתנת ש"מ בכולה אא"כ מוחזק לנו שאין לו נכסים אחרים ופי' רשב"ם שמוחזק בעדות גמורה שאין לו יותר ור"י פי' שאין צריך עדות אלא בחזקה בעלמא סגי אי נמי באומר כל נכסי ופי' רשב"ם באומר אני נותן כל נכסי לפלוני דהשתא ליכא למיחש למידי שהרי נותן לו כל נכסיו אלא אומר כל נכסי אלו הם ואנו מאמינים לומר שאין לו יותר. וכן פי' ר"י: