שלטי הגיבורים על בבא בתרא סד

פשוט פ"ק דב"ק דף י"א האחין שבאים לחלוק שמין מה שעליהן פי' מה שקנו מנכסי אביהם מתפיסת הבית ועדיין לא כלה ונאבד שמין אותו כפי מה ששוה עתה בשעת חלוקה ועולה לו בחלקו ואם כלה לגמרי או נאבד אין מנכין מחלקו כנגדו דמעיקרא מחלי אהדדי בכה"ג שלא יקפידו זה על זה אלא בדבר הנראה לעינים ואע"פ שמתחלה שתיק כל חד לחבירו לאו משום דקא מחיל לגמרי כל עוד שיהיה בעין אלא היינו טעמא דשתיק משום דסבר הא קאי אכתפיה למחר תפיסנא ליה ושיימי ליה והוי כמו שאלה אבל אי שתק עד דכלה או נאבד לא מצי אמר דשתיק אדעתא למיתפס דהא שתק עד דכלה אלא ודאי לגמרי מחל וכתבו הפוסקים בד"א דשמין כה"ג היינו היכא שכבר קנו בסתם ועתה באין לחלוק אבל מתחלה יכולים למחות שלא יקנה שום אחד מהם מתפיסת הבית אם לא שיחשוב אותו מחלקו ואפי' מה שקנו בסתם לבניהם ולבנותיהם אין שמין אותן בשעת חלוקה ובטעם הדבר איכא פלוגתא ונ"מ אי דוקא בגדי חול או אף בגדי שבת ואם נתן מתנה לאחר וראו האחים ושתקו. רש"י פי' הטעם דעל בניהם ובנותיהם אין שמין משום שמתביישין להביאן לב"ד ומחלי אהדדי והוי כאילו נותנים להם במתנה גמורה וכיון דהטעם הוא משום שמתביישין להביא לב"ד יש חילוק בין בגדי חול לבגדי שבת ויו"ט דדוקא בגדי חול אין שמין משום שאי אפשר לשומן בע"א אם לא יביאו הבנים והבנות לב"ד וכיון שמתביישין על זה ודאי הוא דמחלי אהדדי אבל בגדי שבת ורגל שיוכלו להביא בגדיהם לב"ד שמין אותם ולפי טעם זה כיון דבגדי חול אין שמין אותם משום דמחלי אהדדי והוי כי מתנה כתב הר"ן בשם ההלכות דמהא שמעינן להיכא דיהיב חד מן האחים מתנה לאיניש אחרינא מתפיסת הבית וחזו האחין ושתקו דמחילה הויא כי הכא שאחד מן האחים נותן מלבושים לבניו ולבנותיו והאחרים שתקו דהוי מחילה אבל מבגדי שבת נראה דאין להביא הראיה בהיפך ולומר כי היכי דבגדי שבת דיהיב א' מן אחין לבניו ולבנותיו וחזו האחרים ושתקו מ"מ לא הוי מתנה הכי נמי מאן דיהיב מתנה לא' והאחין שתקו לא הוי מחילה דזה אינו ראיה דהתם גבי בגדי שבת ויו"ט דיהיב האח לבניו ושתקו יש לתלות שתיקתן בדבר ולומר דשתקו משום דידעי דמ"מ מה שזה לוקח לוקח מחלקו דבשעת חילוק ישומו אותן והוי כמו השאלה דבהשאלה לא קפדי אהדדי אבל אם חד מינייהו יהיב מתנה לא' מן השוק והאחים שתקו אין לתלות שתיקתן בשום דבר אלא דודאי מתלי והוי מחילה והר"ן כתב בשם הרמ"ה דטעמא מאי מה שעל בניהם ובנותיהם אין שמין אותם משום דלא מצי אמר כי שתקינן אדעתא דנתפיס בהו בשעת חלוקה דהא איהו גופיה לית ליה זכותא בגוייהו כדאמרי' המקדיש נכסיו אין לו בכסות אשתו ובניו בין בבגדי שבת בין בבגדי חול ה"נ הכא דאין שמין לא בגדי שבת ולא בגדי חול וגם אין ללמוד מכאן דאחד מן האחים הנותן מתנה לאחד מן השוק שקנה המקבל כלומר דאחים מחלי ותו ליכא האי סברא מיהו מהר"ם ס"ל דודאי גבי מקדיש נכסיו אין לו בכסות אשתו ובניו לא בבגדי חול ולא בבגדי שבת ומ"מ ס"ל דהכא גבי חלוקה שמין בגדי שבת ולא בגדי חול והולך לשיטת רש"י לפרש הטעם דאין שמין מה שעל בניהם משום שמתביישין לבא לב"ד ולדעת זה דרש"י נטה הרא"ש וטור ח"מ סי' רפ"ח ומרדכי שם ומיי' פ"י מהל' נחלות והרי"ף וסמ"ג עשין צ"ו ומיהו אם היה אפשר לומר דגם גבי מקדיש נכסיו דוקא בבגדי חול אין לו אבל בבגדי שבת יש לו נמצא דלא פליגי מהרמ"ה והני פוסקים וצ"ע: כתב ריא"ז וכן אם היו בנות גדולות וקטנות ונשאו הגדולות אחר מיתת אביהן מממון השותפות ינשאו גם הקטנות מממון השותפות ואח"כ יחלקו וכו' ונראה בעיני שאם נשאו הגדולות בחיי אביהן מממון אביהן ובאו לינשא הקטנות אחר מיתת אביהן מממון השותפות אין שומעין להן שכל מה שנתן אביהן לגדולות בחייו מתנה הוא בידן כדרך שביארנו בבנים: דעת רשב"ם גם מלוה על פה גובה ממנו וכן פסק ר"ח והרמ"ה והרא"ש כתבו כרבינו דאם היה עליה מלוה על פה אינו גובה ממנו והשיב הרא"ש על ראובן ששידך לאה ושלח לה סבלונות והלכה לאה וניסת לאחר ותובע ראובן הסבלונות והיא אומרת שאין לה לשלם כי כלתה ואכלה כל הסבלונות אם הכניסה לבעלה נכסי מלוג גובה ראובן מהן סבלונותיו דהוה ליה כמלוה בשטר שדרך לשלוח הסבלונות בפומבי: