שלטי הגיבורים על בבא בתרא סה:

יורש שמכר כל הנכסים ודאי בע"ח טורף מלקוחות אפי' יש בידי היורש נכסים משלהם לפי שהנכסים שלהם אינם משועבדים לחוב אביהם ואם היורש רוצה לסלק המלוה במעות יכול לסלקו מהנכסים שמכר אע"פ שלא ירש המעות מאביו אא"כ עשה אביו נכסים אלו אפותיקי מפורש לבעל חוב אבל אם אין ליורש משל עצמו לא מטלטלין ולא מעות אלא קרקע ורוצה ליתן למלוה כדי לסלקו מן הלקוחות יכול המלוה לומר איני רוצה אלא בנכסים שהניח אביך שהם משועבדים לי ואפי' הם פחותים מנכסי היורש שאין מכריחין לאדם ליטול נכסים שאינו חפץ בהם ולא היה שעבודן עליהם ואם אין בע"ח יכול לטרוף מהלקוחות כגון שמכרן או מלוה בשטר ולא שעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי לדברי רב האי גאון שפי' בההיא דיתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו דבתר דתקינו מזוני ממטלטלי דיתמי חייבים לזונם מן הדמים ה"נ כיון דבע"ח גבי ממטלטלי דיתמי גבי נמי מהדמים והרא"ש תמה על דברי רב האי וכתב כיון דהני זוזי לא אשתעבדו אבנות אלא שעבודייהו אנכסי אבוהון וכיון שמכרו ואין יכולים לטרוף הפסידו מזונותיהם למה הדבר דומה למלוה על פה שיצא על היתומים ומכרו הנכסים שאין בע"ח גובה מן המעות שבידם ולא הני זוזי שבק אבוהון ע"כ נמצא לפי דבריו אין בע"ח גובה מהמעות שבידם ונראה לי שאם מכרו קרקע שחייבים לשלם ולא מטעם חוב אביהם אלא מטעם מזיק שעבודו של חבירו דקי"ל שהוא חייב ואין לך מזיק גדול מזה שהכניסו למקום שאינו יכול לגבותו ממטלטלי דיתמי דהיינו דוקא בעוד שהם בידם אבל אם מכרו נוקמיה אדאורייתא ואין חייבים לשלם ומיהו הרא"ש כתב בתשובה שאף אם מכרו קרקע אין חייבים לשלם שאפי' מזיק שעבודו של חבירו ליכא כי לא קלקלו גוף הקרקע כלום ע"כ אע"פ שנראה לחלק כמו שכתבתי אינו משיב על דבריו וצ"ע כי הטור בסי' ק"ד פסק דמזיק שעבוד חבירו חייב בכה"ג:

כתב מיי' הניח אלמנה ובת אלמנה תזון והבת תשאל על הפתחים והרי"ף כתב הניח אלמנה ובת או אלמנה ובן יזונו יחד אבל הניח אלמנה ובן ובת ואין בנכסים כדי שיזונו אלו ואלו עד שתבגר הבת האלמנה תיזן והבן ובת ידחו כתב מיי' שמזונות הבת קודמות לכתובת בנין דכרין כיון שדוחין ירושת בן שהיא דאורייתא כ"ש לכתובת בנין דכרין שהיא דרבנן היו הנכסים מועטין וקדמו הבנים ומכרום מכרן מכר ונדחו הבנות וכתב כיון דהאידנא תקנו הגאונים שיזונו ממטלטלין ניזונות מהדמים שקבלו בהם ולא נהירא להרא"ש שהרי אין שעבודן אלא על נכסי אביהן וכיון שמכרום אינן יכולין לטרוף מן הלקוחות גם במעות אין להם כלום והם של הבנים ופירש"י דוקא שמכרום קודם שהחזיקו ב"ד הבנות בנכסים אבל מכרום אח"כ אין מכור ויש אומרים שאפי' אם מכרום אחר שהחזיקו ב"ד בנכסים שמכרם מכר והרא"ש הסכים לדעת רש"י:

שאלה להרא"ש ז"ל ראובן שאשתו מעוברת וצוה מחמת מיתה שאם תלד אשתו זכר ינתן לו שני שלישי ממונו ולאחיו השליש ואם תלד נקבה שינתן לה שליש ממונו ולאחיו שני שלישין וילדה אשתו זכר ונקבה מהו הדין: תשובה ראובן זה רצה להעביר נחלתו מקצת מיורשיו הקודם לירש וליתנה לאחיו על התנאי שפי' שאם תלד נקבה העביר ממנה שני שלישי ונתנו לאחיו ואם תלד זכר העביר ממנו שליש ונתנו לאחיו על פי התנאים המפורשים אם נתקיימו היתה המתנה שנתן לאחיו קיימת ואם נשתנה ולא נתקיים א' מהם נתבטלה המתנה כי כל מתנה שנתנה על תנאי שאם יהיה דבר זה אתן לפלוני כך וכך ממון אם נתקיים התנאי נתקיים המתנה ואם לא נתקיים התנאי המתנה בטלה ובנדון זה לא נתקיים א' מהתנאים שהתנה כי התנה על נקבה לבד ועל זכר לבד אבל על זכר ונקבה לא התנה הגע עצמך אם ילדה ב' זכרים הרי אין עליך לדון בדין אלא כאשר כתבתי בתחלה שלא זכה מקבל המתנה אא"כ שנתקיימו התנאים והרי לא נתקיים א' מהתנאים כי על זכר ונקבה לא התנה נתבטלה המתנה שנתן לאחיו וחזר הדבר בדין תורה והכל לבן: והא דאמרי' אין בן הבן בכלל אע"פ שאמר בלשון רבים כתב הרמ"ה ומיהו אי לית ליה בן אלא בר ברא ודאי אבר ברא קאמר: שאלה להרא"ש ראובן חלק נכסיו מחמת מיתה והיה לו בת א' ואחר שכתב מה שרצה כתב והשאר יחלקו שתי אחיותיו ויתמי אחותו יש בהן זכרים ונקבות: תשובה נראה לי דבכלל יתמי אחותו יש בהן זכרים ונקבות גדולים וקטנים שלא מצינו חלוק בתלמוד בלשון יתומים שיצאו גדולים מכלל יתומים אלא שיש מקומות שתקנו חכמים תקנה דלא שייכא בגדולים וכן נמי זכרים ונקבות בכלל כיון דמתנה נתן להם אע"ג דאמרי' בירושלמי מי שאמר נכסי לבניי הבנות בכלל ואם בשעת מיתה אין בנותיו בכלל היינו דוקא היכא דאמר בנים אין הבנות בכלל אלא דבחייו אנו אומדין דעתו (שאין) [שהוא] חפץ בכבוד בנותיו שתהיינה מלובשות בכבוד כדי שיהא להם קופצים אבל לאחר מיתה יש להן לבנות קצבה שלהן עשור נכסים אבל הכא דאמר ליתמי אחותי אין להוציא בנות נשואות מכלל יתומים כתב הרמ"ה אפי' אמר לכשיולד לא קנה אבל ר"ח כתב ואם אמר לכשיולד קנה ולזה הסכים הרא"ש והוא שלא מת המזכה וגם שלא חזר בו קודם שנולד העובר אבל אם חזר בו המזכה או מת ונפלו נכסים קמי יתמי לא קנה שלא נגמר הקנין עד שיולד ומיירי נמי בשלא הקנה לו בקנין סודר דא"כ לכשיולד הדר סודרא למריה וגם לא בחזקה אלא במשיכה וישנו ברשות הזוכה כשנולד העובר או עמד באגם או קרקע והשטר קיימת ביד הזוכה בשעת שנולד העובר ופסק ר"ח דה"ה נמי בירושתו שאין לעובר זכיה בה וכ"כ הרמ"ה ל"ש הבן בירושת אביו ל"ש בשאר יורשים והראב"ד כתב שיש לו זכיה בירושתו כיון שבאה לו מאליה וכ"כ הרא"ש: